שחקים ירעפו טל

נטלי וטל ישבו בלילה על ספספל בגינת כלבים. הכלב של נטלי רחרח סביב ואז השתין.

״הייתה מסיבה טובה,״

״לא,״

״די, טל. עזוב את זה. אל תחשוב על זה אפילו.״

״אני כן חושב על זה. אני לא יכול לא לחשוב על זה.״

״ממתי אכפת לך מדברים כאלה. חשבתי שלא אכפת לך.״

״לא היה לי אכפת, עד שהיה לי אכפת מזה שלא אכפת לי, ועכשיו אני כבר לא יכול שלא יהיה לי אכפת.״ הוא הרגיש את המילים מבלבלות בפה שלו. הוא היה כל כך עייף שבקושי היה לו כוח להזיז את הלשון.

״אין לי כוח לפילוסופיות בשתיים בלילה.״

״אבל ככה זה עם דברים. לא אכפת לך ממשהו עד הרגע שבו אתה מחליט שצריך להיות לך אכפת, ומאותו רגע אתה לא יכול להתעלם מזה. זה פשוט מציף אותך.״

״אני מבינה שאתה לא שולט בזה. אי אפשר לשלוט בזה.״

״זה הדבר היחידי שאני מצליח לחשוב עליו.״ הוא בהה בחול של גינת הכלבים. האוויר היה קריר וצונן, ולח, מאוד לח.

״אתה מתכוון לעשות משהו?״ היא שאלה אותו.
והוא רק הביט באוויר הריק. הביט בו ושתק.

לפני זה, שניהם הלכו יחד עם יונתן לאורך הרחוב,כשעוד היה מסיבה בבית של טל. טל השאיר חברים שלו בבית, והוא הרגיש שלא אכפת לו אפילו הם יחריבו לו את הבית עד היסוד. הוא הרגיש שהוא נחרב עד היסוד.

הוא הרגיש שהמסיבה פוצצה מהרגע שהיא התחילה, כשהוא הבין שהיא לא תגיע. והוא הרגיש נדוש מאוד, וטיפשי מאוד. הוא החליט שהוא צריך לעשות משהו.

הוא הפקיד בידי בן את השמירה על הבית, ואיים עליו שהוא ״יקרע לו את התחת״ אם הוא רק יעז לגעת בפסנתרן הגדול שעומד בחדר העבודה של אמא שלו. אף אחד לא נוגע בפסנתר הזה מעולם. הוא שם בשביל שאף אחד לא יגע בו. זה הייעוד שלו.

הוא ירד לעשן עם נטלי ויונתן. ואז התפתחה שיחה שעצבנה אותו עוד יותר.

״אתה מגזים,״ יונתן אמר. ״אתה בקושי מכיר אותה. אתה נהיה אובססיבי. למה אתה נהיה אובססיבי?״

טל שאף את העשן עמוק לראותיו, ואז נתן לו לצאת, סמיך ומסריח, עף לאוויר הלילה. הוא לא ענה. הוא רק חשב לעצמו, למה הכל צריך להיות כל כך מסובך וכל כך פשוט בו זמנית. הוא שמע מחלון הביט את בן מנגן על הפסנתר בקולי קולות, וחברים שרים ״smoke gets in the eyes". לא היה לו כוח להתעצבן על זה.

בהמשך המסיבה הוא השתכר. והוא ידע, זה מאוד נדוש להשתכר כשהלב שלך שבור. והוא מחשיב את עצמו לאדם לא נדוש, אדם עמוק עם רגשות יותר עמוקים. אבל התחשק לו פשוט לזרוק את המוח שלו הצידה. בקבוקי בירה ריקים הצטברו על השולחן, ונהיה לו רע. החברים עשו הרבה רעש, וזה עשה לו רע. הוא פתח את חלון הסלון והביט לשמיים ולא ראה כלום. בעבר הם היו נפתחים בפניו כמו ספר, כל העולם היה נפתח בפניו כמו ספר. ועכשיו כלום.

באחת החברים התפזרו. הם הלכו ביחד והתפזרו, כל אחד לביתו. בסוף נשארו רק נטלי, יונתן והוא.

"אתה בסדר טל?״ שאלה אותו נטלי. הוא הסתכל עליה, ואז חיבק אותה, למעשה נישען עליה ואמר:

"Let us go, you and I when the evening spreads against the sky"

״אתה שיכור. לא היית צריך להתרחק כל כך הרבה מהבית שלך.״

״אני לא שיכור.״

״אתה מדבר שטויות״

״הוא תמיד מדבר שטויות״ אמר יונתן. הוא לא ייחס חשיבות רבה לעניין, או בכלל למה שקרה בערב.

ומכל הדברים שיכלו לעצבן את טל, דווקא הרגע הזה, שיגע אותו. הוא אחז בחוזקה ביונתן ודחף אותו אל גדר האבן של אחד הבתים. יונתן מיד התנגד, ואחז בגרונו של טל.

״תירגע חתיכת בן זונה,״ אמר יונתן וחנק אותו בחוזקה.

״היי, תפסיקו שניכם!״

״נמאס לי מהדרמות שלך, מהדביקות שלך, ומהביג דיל שאתה עושה מכל שטות. אז היא לא הגיעה, יפטל, ביג פאקינג דיל. אותי היא הייתה מגיעה אם לא הייתה מתנהג כמו מטומטם כל פעם כשאתה לידה. אם לא היית משתכר כל הזמן, אם לא הייתה כזה… כזה… כזה נדוש. אתה בן אדם ריק, טל. אתה בן אדם ריק.״

הוא שחרר אותו והתקדם ברחוב. טל הדליק סיגריה וצחק. אחרי שיונתן עלה בשקט לבית שלו, נטלי הורידה את הכלב שלה והלכה עם טל לגינת כלבים ליד הבית שלה. באוויר הלילה הקריר ובכל השקט, הוא הרגיש שהוא לאט לאט מתפקח.

״אתה תעשה משהו?״ היא שאלה אותו.

״מה כבר אפשר לעשות?״

נטלי הסתכלה עליו. ואז הושיטה את ידה, תפסה את הראש שלו, והפנתה אותו אליה.

״אתה יותר מדי בשביל לוותר כל פעם שמשהו מתפקשש לך. תשתמש בשכל שלך, טל. אל תוותר ככה בקלות.״

״אבל…״

״היא לא הגיעה. אז מה?״

״היא לא אמרה כלום. היא פשוט לא ענתה. אפילו לא טרחה להמציא תרוץ.״

״כי עוד לא גרמת לה לרצות להמציא תירוץ. אנשים ממציאים תירוצים כשאכפת להם מדי. היא לא חשבה שהיא צריכה להסביר לך משהו״

״אולי היא באמת לא צריכה,״

״אנשים הם דינאמים, טל. החיים הם דינאמים. היום היא לא צריכה, אולי מחר כן. הכל יכול להשתנות. אתה יכול לשנות.״

כשהוא חזר לביתו הוא הדליק עוד סיגריה. הוא דמיין את עצמו יום אחר, מתישהו בעתיד, ככה הוא אמר לעצמו. הוא ראה אותה יושבת על ספסל איפשהו, והוא במקרה הלך שם ואז ראה אותה. איכשהו היה לו את האומץ לגשת אליה, ואז הוא דיבר אותו והיא נתנה איזו סיבה טובה למה היא לא הגיעה, והוא חייך ואמר שהוא חיכה לה. היה לו את האומץ להגיד לה שהוא חיכה לה. הוא התיישב לידה על הספסל, והרוח התגברה כל כך חזק. הוא הביט בשיער שלה מתפזר, והוא הרגיש, כל כך הרבה דברים הוא הרגיש. היא הביטה עליו, והוא הביט עליה.

הוא הגיע עייף מאוד לביתו. הוא עלה במדרגות, וניכנס לדירה. היא הייתה מבולגנת ומלוכלכת ומסריחה מבירות וחטיפים. כל הרצפה הייתה מלאה בחול, והכיור היה מלא בכלים, והשולחן מלא בחטיפים ובירות. הוא פשוט נכנס לחדרו, התפשט, לבש פי׳גמה ונכנס למיטה.

הוא כתב על נייר ליד המיטה שלו:

אני לא מצליח להסביר את הרגשות שלי

להכניס אותם לתוך משפט

אני לא מצליח

אני לא אצליח

לא בלעדיך

כי בלעדיך אני רק

מילים פשוטות

על דף ריק.

הוא קיפל את הנייר ושם אותו מתחת לכרית ואז הוא הלך לישון שינה נטולת חלומות.