שחור לבן- הספרייה השקטה

הספרייה הגדולה היתה שקטה הלילה, כמו בכל שאר הלילות. מדור הספרים הישנים, שהיה מוחבא מאחורי דלת סתרים שרק מעטים ידעו איך למצוא, רעם ללא הפסקה מרחש של אנרגיה סטטית עוד מהיום הקודם. הספרים תמיד ידעו על דברים שעמדו להתרחש עוד לפני שכל החלקים היו על הלוח. אחרי כל כך הרבה שנים שבהם מכשפים ואנשי קסם אחרים השתמשו בהם, הם למדו לזהות לבד את הסימנים.

ועכשיו, עכשיו אחד הסימנים ממש זרח באוויר.

לא היו חלונות במדור הישן, וטוב שכך, אחרת מישהו מבחוץ וודאי היה מתריע על ספר מרחף שזורח כמו כוכב קטן המנסה להתרסק אל הקרקע. האנרגיה שלו העירה ללא הספקה את שאר הספרים וגרמה להם לנוע במקומם.

'העלמה החלה להתעורר' הם לחשו בשקט. הכנר הבטיח להם בעבר שתבוא האישה שתזדקק לעזרתם יותר מכל, שיבוא הגבר השבור שהיא תציל בעזרתם, שהם יהיו בעלי חשיבות שוב. זו הסיבה היחידה שהם נשארו במקום ולא התעתקו בשקט אל מקום אחר, לזמן אחר.
הם תמיד מכבדים הבטחות, ומילים לא היו משהו שיש לומר בקלות מבלי להתכוון להן.

הספרייה הגדולה היתה שקטה, אך היה אפשר לשמוע את ההיסטוריה העתיקה שלה מדברת אל אנשים שעברו במסדרונות, נוגעת בליבם, לפעמים אף מנחה אותם אל ספר מסוים שלא ידעו כלל שהם צריכים.
'האביר יבוא בקרוב' הם ידעו. 'הוא יתאחד עם העלמה ו-'
רעש חזק טלטל את השקט. קול פיצוץ ואבנים מתגלגלות נשמע מבחוץ, מלווה ברקיעות רגליים וקריאות עזרה מאנשים שונים.
את קריאות הספרים במדור הישן איש לא שמע.

הזמן עבר אחרת בשביל הספרים. הם אינם מרגישים את משך השעות והימים כמו שאר האנשים. הבקרים והלילות שלהם נמדדים מביקור לביקור, וכבר הרבה מאוד זמן שהספרייה הגדולה לא נפתחה שוב לקהל הרחב.
'כבר כמעט חודשיים!' לחשו להם הספרים האחרים, והדגישו עבורם שזה הרבה זמן.
'המדרגות חסומות, כך שאיש לא יוכל להיכנס בזמן הקרוב, לפחות לא עד שהם יפנו את האזור ויתחילו לבנות אותן מחדש'.

הספרים במדור הישן זעקו לילות רבים. מישהו מנסה לדחות את הקץ, ידעו. אם העלמה לא תיכנס ותפגוש באביר, התפקיד שלהם לא יתגשם. הספרים לא יהיו נחוצים. הגורל של כולם עלול להשתנות ללא איזון.

קול קוביות מתנקשות זו בזו נשמע ברחבי הספרייה, כל הדרך אל המדור הישן. הן נקשו על המדפים שעברו וחמקו בשקט החוצה, בחזרה אל בעליהן הנוכחי.
'לא שכחנו אתכם' זמזם קולן באוויר. 'הכנר שלנו עוד צעיר והמסע שלו עוד לא החל. זה עדיין לא הזמן'.
הם כיבדו את החלטת הקוביות, שכן הן מעולם לא רימו אותם.

'כמה שנים עברו?' שאלו הספרים העתיקים. 'האם אנשי קסם עוד קיימים?'
'יותר מידי שנים ופחות אנשים' נשמעה התשובה מקומות שונות.
–

העלמה חצתה את הרחוב הצר והביטה בבניין הגדול שניצב מולה. 'ספרייה' היה חרוט באותיות פשוטות על שלט קטן שהיה מחובר לשער הכניסה. חיוך קטן היה על שפתיה בזמן שנכנסה פנימה וידיה שלחו פעימות קטנות אל הפעמון שהיה מעל הדלת, כדי להשתיק אותו.

אין סיבה שמישהו יידע שהיא כאן.