שונאת. (פריקה..)

אני שונאת את החיים. שכל פעם צריך להיתמודד איתם כל פעם מחדש, עם קשיים וכאבים.

אני שונאת את הפחד. שמפתיע אותך כל פעם מחדש, גורם ללב שלך להפסיק ליפעול לשנייה.

אני שונאת את העצב. שנותן לך תחושה שבא לך ליפרוץ בבכי, שגורם צורך להיתבודד בפינה הכי חשוכה.

אני שונאת את האהבה. שתמיד בסופו של דבר ניגמרת, שגורמת ללב שלך להישבר כל פעם מחדש.

אני שונאת את האור. שגורם לך להיסתנוור, ליראות את התיקווה שתמיד ניגמרת בסופו של דבר.

אני שונאת את החושך. שמכבה לך את העיניים, שעושה עתיד שחור ורע.

אני שונאת את המוות. לא לדעת מהם החיים שאחרי, לפחד מיזה, ליחיות עם התחושה שניגמר.

אני שונאת את הכעס. ליצעוק על כל דבר זז, לנסות להיתפרק בלי הצלחה.

אני שונאת את השנאה. שגורמת לך לחשוב שלילי, לתת לך ליטעות בלי לדעת שטעית.

בעצם אני שונאת כל כך הרבה דברים שאתם יודעים מה שכחתי? לאהוב.
נימאס לי מהחיים.
נימאס לי מהפחד.
נימאס לי מהעצב.
נימאס לי מאהבה!.
נימאס לי מהאור.
נימאס לי מהחושך.
נימאס לי מהמוות.
נימאס לי מהכעס.
והכי נימאס לי: מהשנאה.

הדמעות זולגות כל כך הרבה זמן. אף אחד לא שם לב, לאף אחד לא אכפת.
אף דבר לא מחזיק אותי פה, בחיים האלה. נימאס לי!