שוב..

ללא נשימה שוב, משתנק אט אט.
מישהו דופק לי עם מסמר על הלב וסביבי שוב אנושיים מאחרים ומקדימים.
שונא את התקפי החרדה האלו, שונא להיות חסר אונים.
דווקא עכשיו? באמצע הרחוב המפוצץ? דווקא עם החולצה של צ'ה גווארה?
אומללות היא שמי השני, מקווה שזה לא תורשתי.
לשעבר זה קרה בחולות הים, המקום שכביכול ממיס את המחסומים למשך זמן של שעה,
ראיתי עורבים שחורים שמודיעים לי על התפוצצות ליבי עוד מצמוץ עין.
הכרס ביצע נסיגה פנימה ורגליי התפרקו כקיסם שן.
ובדיוק כשחשבתי שאני חותם כרטיס ויוצא מהעולם הזה,
התעוררתי..