שהזמן ימתח, כשהזמן נמרח
בס"ד
היא חצתה את המרכזית בצעדיו של אדם הממהר מאוד, אדם שממוקד במטרתו.
היא צעדה בפסיעות רחבות. מהירות. לחוצות. היא לא שמה ליבה אל שאר האנשים, הדוכנים, המראות בתחנה המרכזית. רק הלכה בצעדים שעל סף הריצה ומעילה הכבד מתנפנף אחריה. כאשר הגיעה לתחנה גילתה לצערה שפספסה את האוטובוס בדיוק בשלוש דקות, ונותרה לה יותר ממחצית השעה עד לאוטובוס הבא. מיד אבדה את מהירותה הקדחנית, חזרה אחורה אל קדמת המרכזית בהליכה שכולה נחת. חיכתה בסבלנות ליד הכספומט עד שסיימו שם שאר האנשים ובדקה את חשבונותיה. שמה לב, לראשונה, לדוכן ה-"חיש-גד" הכתמתם. עברה ליד דוכן הספרים וממש קראה את התוכן של אחורי כל ספר בדוכן. בחנה את דוכני התכשיטים, המזון, הבגדים והאביזרים הטכניים. את האוזניות והמטענים והכיסויים שהועמדו למכירה. את הקרמים והבשמים והאיפור שהוצגו בצבעוניותם. הכל ברוגע, בנחת, בשקט של מי שאיתותיו פנויות. עברה במרכזית בחזרה לתחנה שלה לאט. מתבוננת היטב ובמרוכז לסובב אותה. אפילו שלטי הפרסומות זכו לשיזפת עיניה. הלכה לה לאיטה, בוחנת את המרכזית.
העיקר שיעבור כבר הזמן והיא תעלה כבר על האוטובוס.
תגובות (4)
זה ממש ממש טוב.
את יודעת, זה אומר משהו על הכתיבה שלך כשאני פשוט כותבת סיפור על משהו רגיל ועדיין מצליחה לגרום לאנשים להסתקרן. אחרי הכל, אני בטוחה שכל אחד כבר הספיק לאחר לאוטובוס, ולכן אם מישהו עם יכולת כתיבה לא מדהימה לא היה יכול לרתק קורא אל הסיפור הזה.
משלב לשוני גבוה, אין שגיאות כתיב, פיסוק טוב… באמת שזה יפה
גם הרעיון נורא חמוד. זו פשוט מישהי שלוקחת את הזמן הפנוי, הסיפור הזה מעורר אותי לראות את היופי בדברים הפשוטים.
תקני אותי אם זו לא הייתה הכוונה, ככה זה הרגיש.
ממש אהבתי.
מדרגת חמש.
כשאת*
לא כשאני. אני ניסיתי ואנשים נרדמו מהקריאה של זה.
ד"א, אם אתה בן אני מתנצלת מראש.
תודה!
סיפור יפה. יש ניצול של זמן. חבל שלא כתוב מה קרה לפני. מה שלא אהבתי זה את האשה, למה היא מיהרה בלי לשים לב לדברים האחרים בהתחלה? למה לא לצאת מוקדם וללכת בנחת, להנות מהחיים וצריך להבין את זה רק כשהאוטובוס מאחר?
למה אנחנו מבינים דברים חשובים בחיים רק אחרי שקורה לנו משהו שמריח אותנו ללמוד את זה?