שגרה

זה היה פשוט עוד יום עבודה רגיל, טוב, ערב אם לומר את האמת, עם אותם לקוחות ואותם בעיות.
זה מטופש אתם יודעים, העובדה כי למרות שזה קורה כל פעם מחדש, אני לא עושה עם זה כלום. אתם מבינים, אחת הבעיות הגדולות ביותר בעבודה הזו, היא אהובתו לשעבר של הבוס שלי.
היא תמיד מכניסה אותי למצבים לא נעימים איתו, תמיד מנסה לגרום לי להיות היא, אני מניחה שהיא עושה את זה בכדי לכפר על כך שהיא עזבה אותו, על כך שמתה. לרוב, התעלולים שלה לא עובדים, משום שהיא רק צל, ולא נותר בידיה דבר מלבד צלילות מחשבותיה, וכל עוד אני דואגת להישאר צעד אחד לפניה, זה לא עוזר לה במיוחד. לרוב איש לא מבחין בריבים הקטנים שלנו, בעיקר בגלל שאנשים בימים האלו, תקועים בתוך הבועות שלהם, ובימינו הם לרוב מרחפים במחשבות על בגידה, אהבה, סמים ואלכוהול. תקופת היובש רק מגבירה את תשוקתם של האנשים לשבירת החוקים, והעובדה שהשוק השחור שמח לעשות צחוק מהמשטרה, דואגת לכך שיהיה אפשר לעבור על החוק הזה די בקלות, צריך רק לדעת להגיע למקום הנכון, ולעזוב לפני שהמשטרה מגיעה, דבר שלפעמים יכול להיות מעט מסובך, אך די קל עבורי, אתם יודעים עם כל הרוחות שנחמדות שמזהירות אותי כמה דקות לפני כן כך שצעולם לא נתפסתי, זאת למרות שאני עובדת עם כל מה שאסור, אלכוהול, סמים, לעזאזל אני אפילו אמכור לכם אהבה אם תגיעו ביום נכון.
לצערי, נראה שלא אוכל להמשיך עם העסק הזה עוד זמן רב, לפחות לא במקום הזה.
המקום הזה, העסק הזה, מתחיל להיות מעט לא יציב, ואנ יחושבת שאני צריכה להמשיך הלאה אם ברצוני לשרוד, הרוחות מתלחששות רק על כך בימים האחרונים, ועם כמה שאני שונאת להודות בזה, הרוחות יודעות על מה הן מדברות.
אם כך, אני מניחה שזו הפעם האחרונה בה אוכל לחוות את השגרה הזו, לראות את האנשים הללו.
אני מניחה שזו הפרידה שלי, זה היה נחמד, אני מקווה שלא נתראה עוד בחיים.