שגרה
אני יושבת על הכיסא הכחול והקטן, מניחה את ידיי על שולחן העץ הישן. מולי תלוי גדול ולבן, הלוח המקושקש מלא במילים מסובכות ותתי כותרות. מסביבי יושבים ליד השולחנות תלמידים בני גילי עם חולצות ומחברות צבעוניות שמסתירות את העצב הקודר שניבט מכל פינה בכיתה.עוד מילים ועפרונות, מחברות ותיקים מפוזרים על הרצפה האפורה והלא מזמינה. עוד ריבים על המזגן והחלון ועוד צעקות של מורות חסרות ניסיון.
שגרה.
עוד פעם שגרה.
כל שנה מחדש השגרה משתלטת על כל חלק בחיינו, תובעת בעלות על עצמאותינו. השגרה המאיימת והקבועה. כל שנה מחדש אתה מחליט, 'השנה אני לא אכנע, השנה אלחם!' אך השגרה תמיד משתלטת. לעיתים לוקח חודש, ולעיתים אפילו חצי שנה אך השגרה בסופו של דבר תמיד מכניעה, גוררת אותך למצולות הבור העמוק והמפחיד, עמוק לתוך הבוץ שבתחתית. בור השגרה הוא עמוק וחשוך, קשה ואולי קצת בלתי אפשרי לחפש את היציאה ממנו בחושך המוחלט. יש רק חודשיים, חודשיים יחידים שבהם יש הפסקה מהשגרה הקודרת, חודשיים יחידים ומופלאים מלאים בהנאה ושמחת חיים, אך עכשיו חזרנו, זרקו אותנו בחזרה לבור, כמו אסירים לבית הכלא. חזרנו לשגרה העצובה והמשעממת, חזרנו לבית ספר.
תגובות (2)
מדהים, תיארת את הבית ספר בצורה שונה, אני ממש אהבתי את כותבת מדהים.
שגרה זה דבר נחוץ בחיינו, דבר שמסדר לנו את החיים, אבל בגלל בית הספר אנשים תופסים את השגרה כדבר לא טוב. גם בחופש, בחודשיים הפסקה האלה מבית הספר, יש לך שגרה – שעות לשינה, לאכילה, לחוגים, דברים שאת עושה וכדומה. לגבי איך שכתבת את זה, זה נחמד מאוד, אל תפסיקי לכתוב אף פעם (-;