שביל הזהב

בעולם די קרוב ודומה לשלנו לפני כמה אלפי שנים, בנה לו בוב הבנאי כל-יכול בניין קטן אך מרשים וחדיש. בתוך הבניין הוא קיים בני אדם שהעריצו אותו ויראו ממנו. מאז ועד היום בכל דור ודור הייתה מתווספת קומה לבניין אפילו שבוב כבר נפטר לו מזמן ולתושבי הבניין התגבשו מנהגים ששמרו על רובם שמחים ומסופקים, אך הבעיה הייתה שככל שהבניין צמח לגובה כך הוא הכביד על תושביו יותר ויותר. בכל דור כשהיו בונים קומה, תפקידו של הדור הצעיר היה לשמור על כל הבניין על כל קומותיו בדיוק כמות שהוא בלי לזוז מילימטר וחצי הצידה. הבעיה הייתה שלא כל התושבים החדשים קיבלו את אותן הזכויות שהגיעו לחבריהם אך משום שזו הייתה החוקיות בבניין שלא הייתה ניתנת לשינוי כמובן. בשלב מסוים הבניין החל מתפורר וכמה מבני הדור החדש החליטו להביט החוצה ממנו. כשהציצו ראו דבר מדהים, מגרש חניה ריק ובו חומרים, לבנים וקרשים, שבעזרתם יוכלו לבנות בניין חדש ומדהים, בניין שבו ירגישו טוב ונח ויוכלו להיות עצמם בלי לדפוק חשבון כל הזמן לכולם. רבים מאותם תושבים מסכנים שהרגישו רע באותו מבנה קדמון, עזבו אל המגרש, אך ראו שהחומרים שם זהים לאלו שמהם עשוי הבניין הישן. הם החליטו לכן לחיות במגרש בלי קורת גג, בלי לשמור על דבר מנסיון העבר. מאז ולנצח הבניין עוד מתפורר ואנשי המגרש נשארים חולים ורטובים בלילות חורף קרים.