שאריות מהאתמול

כשהכל הופך לחלום, לא נשאר יותר במה לשאוף, הכל מתפוגג.
כולנו חיים, את אותם ימים, שקצת מפחידם…
ולאן הרוח תנשוב? לאן ילך החלום?
ואיפה אוכל למצוא את אותה תקווה שהייתה אתמול…

וכל מה שרציתי, כל מה שקיוותי, הופך להיות מהונדס מרגע לרגע.
העם יבוא היום? ובוא השמש תשקע לאחור?
שכולם ישאירו את ליבם קפו אך חם בתוך תוכו.
כשיקרה הרגע, שבו ישאר ניצוץ. יחלמו כולם עם הניצוץ ישאר.

לאן נלך? מתיי הרוח תפסיק לנשוב? מתי נחייה איך שנרצה ולא לפי פלאסטיק ירוק…
השעון ימשיך בדרכו… גם במחר וגם באתמול.
ולא תמיד נוכל להיות שמחים כמו אז, להיות אותם תמימים של הזמן,
זה קצת חבל… אך זה מה שנשאר, נוכל רק לפסלס דרכים נוספות עם הרוח שממשיכה.
נכיר את הזמן, נכיר במה שיש עכשיו.
נחייך לעולם והוא יחייך חזרה.