רשות למה שבא לי. חלק 2

מתחת למיטה של מנשה הזקן היתה קופסת סיגריות צרפתיות ישנה ממתכת שכבר התחילה להחליד, על הקופסה היה בול ישן, פתחתי את הקופסה ובתוכה היו תמונות ישנות ומאחוריהן תאריכים ומקומות של איפה ההן צולמו, בתמונה הראשונה היה איש חסון עם איש רזה בשנות ה20 לחייהם שניהם עומדים ליד שדה עם גופיות לבנות כובעי טמבל ומכנסיים קצרים, הם חייכו ונראו כמו חברים טובים, מאחורי התמונה היה כתוב ״אני ומנשה קיץ 45 פתח תקווה״ בתמונה אחרת שוב פעם איש חסון ואיש רזה שאחד מהם כנראה הוא מנשה הזקן מחבקים אחד את השני ומהצד השני האיש החסון מחבק אישה יפה, ומאחור כתוב ״חורף 46 תל-אביב אני מנשה ואישתי״ מכאן כבר הבנתי שמנשה הוא כנראה האיש הרזה״ הוצאתי עוד תמונה ,הפעם מנשה והאיש המסתורי היו במדים עם רובים ביד ולידם איש שמנמן, שלושתם מחובקים ומחוייכים מאחורה התמונה היה כתוב ״השבוע האחרון עם שמואל ז״ל תש״ח 1948 בבסיס מלחמת השחרור״ לאחר מכן הוצאתי תמונה של שני ילדים זיהיתי תווי פנים וראיתי שאלה מנשה והאיש המסתורין הם היו בני 6 בערך ומאחורי התמונה היה כתוב ״אני ומנשה הונגריה״ הוצאתי את כל התמונות לרצפה ובתוך הקופסת סיגריות היה פסלון של דוב קטן מחרסינה וליד פתק פתחתי את הפתק וקראתי מתוכו ״למנשה, אין לי מילים לומר לך עד כמה אני מצטער, הייתי אנוכי וגנב והרסתי את אמונך בי, שלחתי לך את זה כדי שתזכור כמה דברים עברנו ביחד, כמה שמחה ועצבות ורגש בכל תמונה, והכל עטוף בקופסת הסיגריות שכל כך אהבנו לעשן בים, המחשבה על זה מציפה אותי בזכרונות מתוקים, בסוף השבוע הזה עלי לעלות לטיסה לארצות הברית כדי שלא יתפסו אותי, תסלח לי והכי חשוב תחשוב מחוץ לקופסה…
שלך
נ.כ. חברך משכבר הימים תל-אביב 1959״
קמתי ושכחתי שעל הברכיים שלי היה את דובון החרסינה הקטן היה קול של ניפוץ הסתכלתי למטה ״ אוי שיט שברתי את הדובון רגע יש בפנים משהו מה זה?…״ …..המשך יבוא…..