רק על עצמי ידעתי לספר…

"תמיד ידעתי לספר על עצמי," הוא אמר. "בדרכים רגילות, שונות ונסתרות. הייתי מספר על חיי בחצאי אמיתות וחצאי שקרים, בלשון נקבה ובלשון זכר; הייתי מציג את עצמי כמישהו אחר, מספר על חיים שהם שלי מעיניו של אדם אחר, איש זר שפגשתי ברחוב.
תמיד ידעתי להנפיש את המילים, לתת להן עוצמה וכוח ותהילה; את כל מה שהן רצו. ידעתי לנווט בין חוטי המחשבה ולהתאים בין מילה זו לשנייה, לסרוג אותן יחד ליצירת טקסט מושלם, כך שאנשים היו קוראים בעיניים נוצצות, מחכים בהתרגשות לקטע הבא.
ידעתי לתאר את חלומותיי, איך התחילו ואיך נגמרו, ובמיוחד הייתי מפרט בפרטי פרטים את העלילה- מציין את צבע שמיים, קול החיות ואת מספר עלי הגן הנושרים.
הייתי מספר על שאיפותיי באוזני אנשים, נהנה מתשובותיהם על דרכי הגשמה ומסקרנותם הבולטת, כאילו שואלים עצמם האם אני באמת מתכוון לכך או שהכל המצאה את גדולה.
גם בזיקנותי ידעתי לכופף את המילים לרצוני, לנטוע אותם באוזני אנשים ולשכנע אותם בדבריי.
זו הירושה היחידה שיש לי להוריש לך נכדי, את המילים ואת הסוד הטמון בהן…"

רק על עצמי ידעתי לספר, רק על עצמי, פחות או יותר…