רק עוד קצת רציתי
אני נאחזת במה שקיבלתי,
שנייה, ועוד אחת,
לא מרפה.
אי אפשר להתעלם מהכאב המתוק שצורב אותי בכל פעם שאני חוזרת, חוזרת אחורה, כאילו כלום לא השתנה. אני עוצמת את עיניי ומרגישה את השריריים שבגופי מרפים, נכנעים לקול הקטן הזה שדוחק בהם להפסיק להילחם.
"אין טעם," הם אומרים לי. "זה חזק מידי בשבילנו."
ונפשי נכנעת ביחד איתם.
אני נאחזת במה שעוד נותר לי,
טיפה, ועוד טיפה,
לא מוכנה לוותר.
תגובות (0)