רק ילדה

"אבל אני בסך הכל ילדה, למה אף אחד לא יכול להבין את זה?".

שלום, שמי בלה, אני ילדה בת 14. כשהייתי בת 5 אמא שלי נפטרה ומאז החיים שלי הרבה יותר מסובכים מחיים של כל בת 14. אבא שלי עובד בשתי עבודות כדי להצליח להחזיק את הבית ואני זו שצריכה לדאוג להכל בבית כולל לטפל בארבעת האחים שלי שנולדו ביום בו אמא נפטרה.
אני תלמידה בכיתה ט' וזאת התקופה הכי עמוסה בשנה, ודווקא בתקופה הזאת בה יש כל כך הרבה מבחנים יש גם את חג הפסח שתקוע לי כמו עצם בגרון, לא מספיק שאני תמיד דואגת לבית עכשיו אני חייבת גם להבריק את הכל לגמרי, לוודא שאין פירור אחד קטן של חמץ וכל זה תוך כדי שאני מטפלת בארבעת המפונקים הקטנים שנולדו עם כפית זהב בפה. לפעמים אני כל כך שונאת את אמא שלי על שהשאירה אותי איתם לבד, היא לא יכלה לפחות להביא עוד בת אחת שהייתה עוזרת לי להתמודד עם כל הטירוף הזה? כנראה שלא.

אני מנסה ככל יכולתי להצליח בלימודים, אתמול היה לי מבחן במתמטיקה שלמדתי אליו כאילו אין לי מה לעשות בחיים חוץ מללמוד אבל מחר יש לי מבחן באנגלית ואני חייבת לבשל ולנקות את ארונות המטבח. כבר ביקשתי מאבא שלי שיביא עוזרת אבל הוא טוען שאין לו כסף בשביל לשלם לה והאמת שאני מבינה אותו כי הוא מגדל חמישה ילדים לגמרי לבדו והוא מרוויח רק שכר מינימום משתי העבודות שלו. הוא עובד קשה מאוד, אני לא מאשימה אותו אבל אני חושבת שהוא יכול לפחות לבקש מהארבעה שיעזרו לי קצת.

יופי ממש נהדר היום כבר נגמר ואפילו לא הספקתי לפתוח את המחברת, אני בטוח אכשל מחר במבחן ואז אבא שלי יחזור על הנאומים של "את חייבת ללמוד אחרת לא תצליחי בחיים" "אל תעשי את הטעות שאני עשיתי" ועוד כל מני משפטים של מבוגרים. אבל אני לא מבינה משהו איך אבא שלי מצפה שאני אעשה את הכל לגמרי לבדי? אני בסך הכל ילדה בת 14 לא אשתו של סופרמן או משהו כזה.

הנה, מחר הפך היום והמבחן באנגלית היה פשוט אסון, החצי הראשון היה כל כך נוראי עד כדי כך שהייתי עצבנית מדיי בשביל לענות על החצי השני, אוף למה אף אחד לא יכול להבין שאני רק ילדה????

כמו שחשבתי, נכשלתי במבחן ושוב הנאומים של אבא שלי, אבל יודעים מה כבר לא אכפת לי, כולם מצפים ממני להיות הרבה יותר ממה שאני באמת ואני לא אני פשוט כבר לא מסוגלת.
אני רק ילדה, ועד שתבינו, זה כבר יהיה מאוחר מדיי.