רק חברים? – ווידוי מפתיע – (פרק 1/3)
זה היה בוקר מלא בערפל וטוני חשב שוב על לילי.
היא אמרה לו שהם צריכים לדבר.
היא הייתה בחורה נאה, עם עור חלק ובהיר, שיער חום רך וגומה שתמיס לב של כל אחד, אפילו את ליבו של הבחור הכי קשוח בעיר.
טוני ניגש אל החלון, הוא עצם את עיניו והתרכז בסביבתו השקטה.
מאז הוא מתמיד הוא אהב את הסביבה השקטה והבודדה הזו, למרות שזה היה מקום שעודד את נטייתו להרגיש עצוב.
ואז הוא ראה משהו מרחוק או יותר נכון מישהי.
לילי פסעה בזהירות ברחוב החלקלק.
טוני בלע בעצבנות, גרונו לפתע מרגיש יבש, הייתה לו הרגשה רעה והוא לא ידע למה.
בדרכו אל דלת, הוא הציץ במראה-
למרות שהתעורר לא מזמן, שיערו נראה מקובל יחסית ופניו היו נפוחות מעט.
שיערו הצבוע בשחור זפת הבריק בהשתקפות שבמראה והחמיא לעיניו הכהות.
הוא הרים בזהירות את הכוס עם הקפה שלו, שעדיין הייתה חמה ופתח את הדלת.
הוא ראה את החיוך החינני של לילי והרגיש יותר מעט יותר טוב.
הבחורה הזו תמיד הייתה יכולה לגרום לו להרגיש יותר טוב.
היא הביטה בו בחיבה, וחיבקה אותו, אבל משום מה החיבוק הרגיש מרוחק, זהיר יותר מבדרך כלל…
כאילו היא מנסה לשמור על רשמיות מסויימת.
הם צעדו אל הסלון, וטוני הציע לה משהו לשתות.
היא סירבה והמשיכה לבהות בטוני שלגם מהכוס שלו.
השקט היה מביך ולא נוח.
לילי פתחה את פיה וסגרה אותו באי נוחות.
טוני הרים גבה בשאלה.
המתח באוויר הורגש, השעון תיק תק והרעש הזה גרש ללילי להתכווץ באי נוחות.
היא נאנחה בקול
"אני פשוט אומר את זה מהר, כי אם לא אומר את זה עכשיו אני לא אוכל להגיד זאת יותר מאוחר.."
גשם החל לדפוק על החלון בחזקה, כאילו להזהיר ממה שעומד לבוא…
היא שאפה אוויר ופלטה-
"אניאוהבתאותךואנירוצהשגםאתהתוהבאותיבחזרה."
טוני מצמץ בבלבול.
הנערה לחצה את ידיה הקטנות יחסית אל ברכיה.
פניה הפכו אדומים ועיניה היו עצומות בחוזקה.
"לילי….." טוני לחש בהלם, קולו כמעט שלא נשמע.
"לילי אני אוהב אותך… כחברה.." הוא הביט בתדהמה אל הנערה המבוהלת.
הוא מישש את הכוס בדאגה, והביט בבחורה שהתכווצה עוד יותר ועכשיו נראה כמעט קטנה.
היא פתחה את עיניה והביטה טוני בשוק ואכזבה.
דמעות החלו לזלוג מקצוות עיניה.
טוני בחן את ידיו ואת פניה הנאות של לילי.
"אני מצטער.. אני פשוט לא מרגיש אותו דבר ו… לעולם לא ארגיש אותו דבר" הוא לחש בצער.
"חוץ מהפרצוף המכווץ והדמעות, לילי נראתה רגועה.
זה רק אחרי שדקות עברו וגופה החל לרעוד מהבכי.
טוני כמעט היה יכול לשמוע את ליבה של לילי מתנפץ למיליון רסיסים.
אפילו המשקה הכי חריף לא יוכל להרגיע את עצביו של טוני הלילה.
תגובות (4)
היי,
ארצה להעיר הערה קטנטנה;
שנית, את חוזרת על מילים שוב ושוב, בזמן שאת יכולה להחליף אותן במילים אחרות.
למשל,
במקום "לילי סירבה, והמשיכה לבהות בטוני…"
אפשר לכתוב "היא סירבה וכו.."
כדי שיהיה גיוון מדי פעם.
ועוד משהו, אם יורשה לי לשאול למה כתבת,
"לילי לחצה את ידיה… אל ברכיו\ה"?
המשך יום נעים;)
שלום,
אני אקח את ההערה לתשומת ליבי, אני רוצה להשתפר בכתיבה ולכן אני מאוד מודה לך על ההערה הזו…
ושנית זו הייתה טעות בכתיבה, אני מתנצלת לא שמתי לב, אני אתקן זאת…
תודה שוב פעם! 3>
אהלן,
קודם כל, התחלה יפה! אני מרגישה שלמרות שהסיפור רק החל, אפשר להתחבר כבר לדמות הראשית שמספרת אותו. זה משהו שקשה להרוויח, והרווחת אותו ביושר. אני מצפה לפרק הבא.
עם זאת, יש לי כמה הערות והסתייגויות.
כפי שנאמר יפה לפניי, חלק מהניסוחים שלך קצת מסורבלים. יש עודף שימוש בשם של לילי. בנוסף, יש ממש עודף אנטרים ורווחים. לא צריך כל כך הרבה… אלא אם כן מדובר בטקסט מורכב או דיאלוג, או שזו בחירה אמנותית, אנא עארף.
הסיפור שלך לוקה בתסמין אחד שאני מאוד לא אוהבת, וזה חוסר עריכה. ניכר שלא ישבת לערוך את הסיפור, שלא עברת עליו לפני שפרסמת אותו. או שאם עשית זו, יש פה עוד הרבה עבודה. חלק מסימני הפיסוק מתבלבלים לך, חלק מהמילים מתבלבלות לך… את צריכה לשבת ולהקריא לעצמך את הסיפור בקול רם. לפעמים בראש דברים נשמעים בסדר, ואז כשאומרים אותם הטעויות יוצאות החוצה. זה יעזור לך לנקות ניסוחים ולתקן טעויות של חוסר תשומת לב.
והערה אחת גדולה שיש לי לגבי תוכן, היא חוסר האמינות של הסיטואציה. זה לא שסיטואציה כזו לא יכולה לקרות, חס וחלילה. התוודות על אהבה זה משהו שמורכב לכתוב אותו. בטח ישר על הפרק הראשון בתוך סיפור, עם דמויות שעוד לא מכירים. זה קצת לזרוק את הקורא באלימות לתוך המים. אין בעיה עם זה, אבל זה דורש יכולת גבוהה לשאיבת הקורא אל תוך הסיפור על ההתחלה. וזה לא מה שקרה פה. זה ללכת מאפס למאה בלי הצדקה בעיניי. הייתי משכתבת את זה טיפה ונותנת לזה קצת בשר.
המשיכי לכתוב! :)
היי
כמו שכבר אמרתי אני מאוד מעריכה את התגובה שלך, אני מודה לך על המחמאות ועל הביקורת, אני אנסה לשכתב את הפרק הזה שוב פעם!
תודה על המשוב! 3>