רק המחשבות יהרגו אותי

אסור לי לטבוע.
אני צריכה להמשיך לשחות.
אני צריכה להישאר בחיים.
חשבתי שאם אחזור על כך מספיק פעמים,
אוכל לשכנע את עצמי לא לוותר.
אבל האמת?
בשלב הזה לא באמת היה אכפת לי אם אני אטבע
ובעצם לאיש לא יהיה אכפת אם אני אפסיק לנשום.
טוב, האמת, אנשים כנראה יחגגו,
ביום בו אני אפסיק לנשום.
אני מניחה שהמחשבה הזאת הייתה אמורה לגרום לי לרצות לעשות להם דווקא.
אך, בשלב הזה, לא היה לי כוח אפילו לחשוב על דברים כאלו.
אסור לי לטבוע.
אני צריכה להמשיך לשחות.
אני צריכה להישאר בחיים.
אולי אין לי עכשיו דבר, אך בעתיד יכול להיות שונה.
ניסיתי לדרבן את עצמי.
אך על כול טיעון טוב, היה טיעון רע.
זאת אומרת, מה באמת מבטיח לי שהעתיד יהיה יותר טוב?
אולי אני אמצא את עצמי באותו מצב כמו פה.
נואשת ומנסה להילחם על כול נשימה.
אסור לי לטבוע.
אני צריכה להמשיך לשחות.
אני צריכה להישאר בחיים.
אסור לי לחשוב יותר על דבר,
אני צריכה פשוט להמשיך לשחות,
אסור לי לחושב על העתיד או על ההווה ובעיקר לא על העבר.
משום שהחשיבה היא זו שתהרוג אותי בסופו של דבר.
לא הכאב בצלעות, או החיסרון באוויר, לא.
רק המחשבות יהרגו אותי.