רק בן אדם
להיות אדם רגיל, זה כמו להיות ענן. אתה פשוט שט לך בשמים ועושה כלום, כלום וכלום. מדי פעם אתה פוגש בעננים אחרים, ואתה פשוט נסחף איתם בכיוון הרוח של הסטנדרטים. אתה חושב שאתה מיוחד, בתוך זרם הצורות הלבנות. אתה מדבר, אתה צוחק, אתה נשאר באותה שגרה שחוקה עוד ועוד ועוד.
להיות אני זה כמו להיות הסופה המתקרבת. אני עצום, גדול ובעל כוח. אני משמיד והורג כרצוני, ובכוחי הכביר אני קובע את כיוון הרוח, את הסטנדרטים. אם אין מה שיזין אותי אני דועך, נרקב. הרוח שלי נחלשת, ואני כולי הולך ונעלם. אני מפר השגרה, אני מלא ברעמים ובברקים של ההרפתקה והייחודיות, ואני מסוגל לבצע דברים שהאנשים הרגילים לא מסוגלים לחלום עליהם.
להיות אדם רגיל זה כמו להיות זאב. אתה הולך יחד עם שאר הלהקה, מכונת טרף עוצמתית ביחד, אך כל אחד פונה זה כנגד זה. בעיקרון אתם פרט יחיד, אבל אתם יחיד עם אינטרסים רבים ושונים. כל זאב מושך לכיוון שלו, וביחד נוצרת מין צורה מוזרה ומעוותת. אם הייתם עובדים יחד, יכולתם להשיג יותר.
להיות אני זה כמו להיות נמר. אני סוליטארי, בודד על הפסגה, חזק ומהיר יותר מכל זאב יחיד, ומחזיק באמצעים להפריד ביניכם. אני יוצר ומשמיד קשרים ביניכם בכך שאני רודף אחרי הפרטים הנכונים באכזריות בלתי מתפשרת, אבל מוותר ברגע האחרון. בבוא היום אני אוכל לטרוף את כולכם בקלות, פשוט בכך שאפעיל את שליטתי.
להיות אדם רגיל זה כמו להיות גבעול עשב. תמיד נשאר נטוע, שורשיך נמצאים בקרקע אבל ניתן לתלישה בקלות, ובכל זאת אתה נשאר בלתי מתפשר על אותו הרעיון חסר התועלת. תלוי על בלימה זעירה מעולם שממילא לא שווה את זה.
להיות אני זה כמו להיות עץ. גבוה, זקן, מתנשא וחכם, שורשי עמוק בקרקע עם רעיון מעמיק בצורה כמעט בלתי מובנת, ובכל זאת צומח לכל כיוון עם ענפי, ועלי מרשרשים באוזני רעיונות חדשים ודעות רבות ומשונות. חלק אני פוסל כי הם סותרים את עקרונותי, אבל את הרוב אני מקבל בשלמות מורכבת. אני אומנם מקובע, אך אני תמיד פתוח.
להיות אדם רגיל זה כמו להיות בריאה. אתה מתרוצץ על הקרקע של הכוכב הקטן שלך, חי את החיים שלך, מביא צאצאים ומת, לא מודע ולא מסוגל לתפוש את סיבת קיומך ובעל רצון להמשיך אותו, גם אם משמעות הדבר היא לרמוס אחרים מבני מינך, למעוך אותם כאילו היו חרקים תחת רגליך. רק חבל שבסוף אתה בדרך כלל זה שנמעך.
להיות אני זה כמו להיות אלוהים. אני כל הדברים ואף אחד מהם, בעל הבנה שלמה של כל מה שקורה בממלכתי. אני בעל היכולת לבנות ולהרוס, ליצור ולהשמיד. נשגב מכל הדברים, ויחד עם זאת תומך בהם ומקדם אותם במסלולי דרכי הנסתרות. יש לי פנים רבים, ועוצמתי רבה מנשוא. אני נמצא לידך, מסביבך ובתוכך. אני הוא האל, ואני כל יכול.
להיות אדם רגיל זה להיות אדם רגיל. אתה כפוף לסטנדרטים, אך שואף להיות מיוחד בלי סיבה. אתה חלק מלהקה, אבל חושב כמו אינדיבידואל. אתה נטוע על עקרון שלא בחרת בו באמת, אבל אתה נטוע בו בכל מאודך. אתה לא מודע למהותך, אבל אתה רוצה להמשיך בה ככל האפשר.
להיות אני זה להיות גאון. אני קובע את הסטנדרטים, ומשנה אותם לפי רצוני. אני יחידי בפסגה, ומסתכל מהצד על חברה שהולכת ומשמידה את עצמה. הולכת ומתכלה. העקרונות שלי הם עמוקים ונבחרו בקפידה, אבל עדיין הושפעו מהקרקע בה גדלתי. אני מקשיב לכל הדעות ולכל הנימוקים, פתוח ומקבל כל הצעה. אני בורא ומשמיד, אני מסתכל מלמעלה, מבין את הכל, מסוגל לכל.
ואלוהים אדירים, כמה שאני מקנא בכם. כי אפילו אני, עם כל יכולותי, רק בן אדם.
תגובות (23)
הכתיבה יפה מאוד, אם כי במהלך הקריאה טיפונת חשבתי שמה שאני רואה כנגד עיני הוא "שיר הלל ל'אני'" הזה שמתואר פה בשיר.
אבל סה"כ, סיפור יפה, כרגיל פילוסופי וכתוב טוב.
9 בסולם דאלק.
"אני" המתואר כאן זה לאו דווקא אני. אתה יכול ליחס את זה באותה המידה לאלברט אינשטיין או לדוקטור. אם כי אז השורה האחרונה היא "רק אדון זמן".
משערת כי לא תראה את התגובה שלי כיאה לכל התגובות על סיפורים חצי פגי תוקף, אבל אנסה בכל אופן, ולו רק למען השקט הפנימי שלי.
אמרת (נו, בסדר – כתבת) כי ה"אני" המתואר הוא לא בהכרח אתה, אבל כיוון שע"פ ההערה למטה הבנתי כי בכל זאת מדובר עלייך, אתייחס לקטע כקטע שכתבת על עצמך.
אז מעניין אותי, אתה באמת מרגיש כך? גאון, קובע סטנדרטים, משנה אותם לפי רצונך?
חצי אל שכזה?
ממה זה נובע? אתה רואה בזה יתרון, חסרון, מעין תערובת של שניהם? אני שואלת כי זה מעט זר לי
מחילה אם נשמעתי פסיכולוגית (בגרוש יש לציין), אבל היי, אני בחינם.
על התגובה הזאת אני מוכרח להסיר בפנייך את הכובע.
כמו מושגים רבים, גאונות היא מושג יחסי. עד לתחילת השנה הזאת, הרגשתי רק קצת מעל כולם, באופן כזה שאפשר בהחלט לדבר איתם ולהתייחס אליהם כאל שווים אבל עדיין אפשר יהיה לעשות עם האינטליגנציה העודפת משהו בעתיד. הייתי אז בבית ספר דמוקרטי, ושם הרוב זה אנשים אינטיליגנטיים. אבל בתחילת השנה הזאת עברתי לבית ספר רגיל, ושם ראיתי מה זה הממוצע. עד אז התרועעתי עם בני מיני, אבל שם הייתי צריך ללמוד להבין אותם ולשלוט בהם כדי לשרוד.
בעניין הייתרונות והחסרונות, אני חושב שזה ייתרון לאנשים שממש רוצים כוח אבל חסרון לאנשים שבעקרון רוצים רק חיים פשוטים וצנועים, ובסך הכל בנויים בנפשם כמו כל אדם. עוד שאלות?
אם הדמוקרטים הם בני מינך, למה עזבתם?
וואו ממש אהבתי! מזכיר לי רק את עצמי, או לפחות את איך שאני חושבת על עצמי… לך תדע אם אני באמת כזאת או סתם שחצנית. רק הערה אחת קטנה: כותבים לתפוס ולא לתפוש.
ועוד משהו, למרות שזה מובן מאליו- תמשיך לכתוב! אתה כותב מדהים!
טעות!
לתפוס משהו פיזי, כדור לדוגמה, זה ב-ס׳ בזמן של תפוש רעיון או רגש זה ב-ש׳.
זה כל כך יפה
גאונות
כל התיאורים (בריאה אלוהים, זאב נמר וכולי וכולי) פשוט גאוניי.
אם זה עליך אתה שחצן ברמות.
בהנחה שזה לא, אתה פשוט גאון גאון גאון
סיפור מדהיים
היי, שני דברים:
א. כתבתי את זה אחרי יום מתיש בבית הספר בחברת ערסים למיניהם שהחליטו שהם צריכים לשאול אוי שאלות מציקות בנוגע לחיי ולנטייתי המינית, אז את לא יכולה שלא להבין את רגשות העליונות שלי באותם רגעים.
ב. נכון שזה נובע משחצנות, אבל אם אני באמת גאון זה יותר קרוב לגאווה מוגזמת מעט.
חחחחחחח אני פשוט מעריצה שלך, ושל שלדון :)
גם אני מעריץ שלי ושל שלדון.
חחחחחחח
וואי אתה כותב כל כך טוב, באמתת (כבר אמרתי את זה? לא נראה לי.)
תאמיני או לא, אבל אמרת את זה. הרבה. בכל התגובות שלך.
כן, אמרתי את זה בציניות (כנראה שגם אתה)
אני לא באמת יודעת איך להגיב לזה…
למה?
קצת הרבה שחצנות עוד לא הרגה אף אחד.
בתור דתיה,
אני די חסרת מילים.
אהמ, אוקי. הכתיבה מדהימה.
אבל הרעיון; זה טיפה הרבה שחצני. הדימויים, אפשר היה להכניס טובים יותר. הרי אם השוות אותו להשם – אז למה לא לאריה? האריה הנו המלך. למה לבחור בסגן של המלך? [ביחס לנמר.]
מבחינה כזו או אחרת, אתה לא היחיד בפסגה. אמנם זה מה שקורה בראש שלך אך מסביבך יש עוד הרבה פסגות שבהן נמצאים אחרים שהם בדיוק כמוך.
בסה"כ, יפה מאוד. אני מחכה לעוד קטעים שכאלו.
האמת שהסיפור הוא בכוונה קצת פרובוקטבי, אז אין לך מה להתלונן על השחצנות.
הכתיבה ממש טובה.
התוכן קרוב למושלם, אני חושב. לפי התגובות פה אנשים פשוט לא לוקחים את התוכן כמו שצריך. זה מעבר לשחצנות… כל אחד רואה את עצמו במרכז הבמה, אין לנו אפשרות אחרת כי אנחנו רואים דרך שתי עיניים שמחוברות למוח אחד, בגלל זה הקטע הזה כל כך מעולה, הוא מתאר ממש טוב את האבסורד הזה של האינדבידואליות, של אשליית המרכזיות שאופפת כל אחד בצורה בלתי נמנעת למרות שהרוב מודע לזה שהוא רק לבנה בקיר.
אתה יודע, אני קוראת הרבה סיפורים שלך ואין לי הרבה מה להוסיף או להעיר, אם בכלל. הכתיבה שלך מדהימה בעיניי, הרעיונות ממש טובים ובכללי ממה שאני רואה בכתיבה הזו אני מדמיינת בחור אינטיליגנטי ומדהים, מעט שחצן אך עם זאת מתורבת ומקבל את השונה ממנו, כל זה בנוסף לכשירון שופע וכריזמה [והיה לי עוד משהו אבל הייתה לי שגיאת מקלדת בכישרון D:]
אבל מאחר ותמיד יש לך שלל תגובות אני לא מגיבה. הרי למה אתה צריך אותי? את העשב השוטה וחסר הישע?
לא יודעת מה איתך, אם אני הייתי רואה את כל העשבים הקטנים האלה מלמעלה, רואה כמה הם נהנים להם יחד ושמחים בחלקם בעוד אני צומחת לגובה, לבד, הייתי מרגישה בודדה מאוד.
הרשה לי לספר לך, שאני לא מבריקה ואני די מטומטמת [בלשון המעטה], ואנשים שאני רואה סביבי לא במצב טוב יותר, ההבדל הוא שאני יודעת שאני טיפשה [D:] והם בטוחים שהם גאונים [:D]
אז אני נמצאת במצב שונה משלך, אך דומה. אני רואה את כל הגבעולים יחד, שמחים בשמחתם, מאושרים להם, ועל אף שאני באותו גובה כמותם אני נבולה ומכוערת, אולי אף מוטציה, יצור שונה איתו הם לא יתחברו. אני עומדת בצל בעוד הם מקבלים את קרינת השמש היקרה, ואני לא נחשפת ולא מתפתחת משום בחינה וכל שנותר לי הוא לבהות בהם בקנאה ורחמים עצמיים [סמים!]
אבל נפסיק לדבר עלי כי אנשים טיפשים זה לא מעניין.
תודה שכתבת את זה.
האמת, זו זווית מעניינת יותר לראות את זה…