רק אני

היא ישבה על שפת הנהר הגועש, קצות אצבעותיה טובלים בו. היא איננה הייתה מודאגת אם תיפול אל סופה בנהר.
"שלום לך,אדם וולף" היא אמרה מבלי להסיט מבטה אל כיווני כלל וכלל
"איך ידעת שאני כאן?" ליבי דפק בחוזקה ובמהירות
"אתה צועד באופן ממש רועש" היא אמרה בגיחוח קל, דבר שגרם לקצב ליבי להעלות עוד יותר.
"אני יודעת שאתה אוהב אותי" זה בקע משום מקום,הייתי בטוח שאקרוס באותו הרגע,'מה עובר בראש של הילדה הזאת' תהיתי בליבי
"ומאיפה הסקת את זה?" קולי אכן הסגיר זאת,שמתי לב לאחר זמן קצר
"ליבך, הוא נע בקצב מהיר" ליבי החסיר פעימה באותו הרגע,איך היא שומעת את הלב שלי
"אני שומעת אותו בגלל שליבך מפיק צליל רם ביחס לסביבה" היא אמרה וגרמה לי לצנוח על הקרקע בחוסר אמון.
"אתה קל לקריאה,כמו ספר פתוח" סוף סוף היא הוציאה את רגליה מן המים,הסתובבה אליי ופנייה נראו נורא.
לחייה היו שקועות הרבה יותר מבדרך כלל,שקיות שינה הקיפו את עיניה וניכר על עיניה שבכתה רבות.
"מה קרה לך?" הייתי מבוהל,היא קרבה אליי ולחשה אל אוזני
"הם הלכו,כולם" לא הבנתי תחילה ואז חילחלה בי ההבנה.
קמתי במהירות ורצתי ללכיוון הכפר,
אך רק פחמים מתלחשים נותרו מהמקום ששהיתי לפניי שבוע, חזרתי אל הנהר, היא עדיין ישבה שם, רק שהפעם,גופה הכחוש נח על צידו,ונשימותיה היו קצרות ומהירות,היא לחשה
"זה רק אתה עכשיו"
ואז,ליבה שבק חיים,ללא כל הסבר הגיוני,דמעות צנחו במורד לחיי,מחיתי אותם בשרוולי, ורצתי רחוק ככל שיכולתי,רציתי למות גם. הגעתי לקצה צוק ובאתי לקפוץ, אך יד אחזה בכתפי, ידה של הילדה.
"תחייה"
וגופה התפוגג כלא היה ואני נותרתי קפוא