רצון

לאלו מכם המוכנים לקרוא תוכן העוסק מפורשות במין, אני מזמין אתכם להמשיך לקרוא, לאלו מכם שלא, אנא התבגרו וחיזרו מאוחר יותר. תודה ועמכם הסליחה, אנו מאחלים לכם קריאה מהנה.
ערפל כבד אפף את פני המדבר, אף לא קרן אור אחת חדרה דרך מעטפת האובך האטומה עד לפני השטח. התוצאה הייתה חשכה מוחלטת ברחבי המישור הצחיח, לא ירח ולא כוכבים נראו, השמים היו אטומים לגמרי.
“זה נהדר,” חשב מוטי לעצמו בציניות, “פשוט נהדר! ‘בוא נצא לטיול במדבר’, הם אמרו לי, ‘מה כבר יכול לקרות?!’ הם הפצירו. על זה שאלך לאיבוד במדבר המזורגג הזה ואמות פה לא חשבתם, אה?!” הוא צעק אל תוך החשכה. מוטי המשיך לצעוד לפנים, סוחב את רגליו קדימה מתוך התקווה הקלושה שבסופו של דבר יגיע לאנשהו וינצל, אך כול צעד שעשה היה זהה לקודמו, אותו החול החלקלק מתחת לכפות הרגליים, אותו הנוף האטום והצחיח מלפנים. ההבדל היחיד היה שמוטי הלך ונעשה תשוש יותר ויותר עם כול צעד.
שעות עברו על מוטי כך, תקוותו הלכה ודעכה, התשישות כמעט והכריעה אותו, עד שנעצר במקומו והחל מהרהר בהיכנעות למדבר הבלתי סולח, חושב לחסוך לעצמו את עינוי יום המחר תחת השמש הקופחת ולצנוח כבר עכשיו אל פני המדבר החוליים ולגמור עם כול העניין הזה, האבוד בלאו הכי. הוא נשכב על החול הקר, הרפה את שריריו הכואבים והתכונן לוותר על חייו, מתנחם במחשבה שלא יהיה עליו לחוות את התלהטותו הבלתי נסבלת של החול המדברי ביום שלמחרת. הוא התכונן לעצום את עיניו בפעם האחרונה, כשלפתע הופיע בשמי הלילה בוהק מסנוור, הישר מלפניו של מוטי. מוטי הנרגש זינק ממקומו, כול אינסטינקטיבי ההישרדות הרדומים בקרבו התעוררו באחת והחלו צורחים עליו שיציל את עצמו. הוא קרב בריצה אל הבוהק, בתגובה נישא זה מטה והלאה, לקדם את פניו.
“איזו צורה אליפטית מוזרה יש לבוהק הזה,” חשב מוטי בלבו תוך כדי ריצה, “וכמה מתמיהה העובדה שהוא נע לכיווני במהירות עצומה שכזו.” לפתע נעצר מוטי מריצתו והחל בורח לכיוון ההפוך בפניקה. החפץ הבוהק הגביר מהירותו, עקף את מוטי וירד מן השמים אל קרקע המדבר, מטרים ספורים ממקום עומדו של מוטי, בולם את מהירותו האדירה באחת, תוך שהוא מתיח את עצמו אל הארץ מבלי שיגרם לו כול נזק ומבלי שיתרומם אף לא גרג חול יחיד מן הקרקע. מוטי המשתהה מן הנחיתה, שנראתה כמתגרה בחוקי הפיזיקה עצמם, מצא שלא היה ביכולתו לעשות דבר מלבד לעמוד קפוא על מקומו בפה פעור.
מן הגוף האליפטי, שדמה באופן מפתיע בצורתו לצלחת, ירדו ארבע דמויות גבוהות וגרומות שדמו בצורותיהן לחייזרים. הדמויות נשאו בידיהן דבר מה הדומה בצורה מחשידה לאלונקה עליה נוהגים להניח את גופות המתים לצורך נתיחה שלאחר המוות.
מוטי המבוהל התעשת ופנה לשוב ולברוח מן המקום, אך הוא גילה שהוא משותק על עומדו וגופו אינו מגיב לפקודותיו. אם עד לפני רגע היה מוכן מוטי לוותר על חייו ברצון, הרי שכעת היה אחוז אימת מוות. הדמויות הזרות שקרבו אל גופו המשותק, מצוידות בכלי הנתיחה המבחילים שלהן, עוטות המבט הקפוא, עוררו בו פחד בלתי נשלט – מעולם לא הרגיש כה נואש להיוותר בחיים.
החייזרים קרבו אליו, אחזו בו בקשיחות והשכיבו אותו על האלונקה. מוטי המסכן החל צורח בטירוף, הוא נופף בידיו וברגליו כאחוז תזזית, בעוד ארבעת החייזרים קושרים אותו לאלונקה באדישות. “עזבו אותי!” הוא צעק בחוסר אונים, קריאתו זכתה להתעלמות. “רגע, אל תיקחו אותי!” הוא צווח בפניקה, “אני לא רוצה למות! אני עוד צעיר ובתול, לא הספקתי לחיות, אני רוצה לקיים יחסי מין!”
“חכה רק רגע!” קרא אחד החייזרים, (שאר השלושה פסקו ממעשיהם באחת והטו אוזן – או בעצם איבר חייזרי בשם ‘גלאישמעתלתחורי’ – לדבריו,) “אתה רוצה לומר לי שאתה ממש רוצה לקחת את איבר המין שלך ולהחדיר אותו לתוך החור הבשרני, הנוטף נוזל שבתחתיתה של נקבה ממינך?!” תמה החייזר.
“כשאתה מציג את זה כך…” הרהר מוטי המבולבל, “ובכן, כן בעצם! למה לא?!”
וואו, בנאדם, זה ממש חולני! למה שתרצה לעשות דבר שכזה?!” קראו כול ארבעת החייזרים במקהלה תמימת דעים.
“זה בעצם ממש נורמלי,” מחה מוטי, “רוב הזכרים האנושיים רוצים בזה.”
“נדמה לי שבני הגזע האנושי התבלבלו מעט באשר למשמעותו של המונח ‘נורמלי’,” העיר אחד החייזרים בנימה דעתנית, “זה שרוב האנשים עושים משהו מטורף, לא הופך את המעשה לדבר שפוי לעשותו, רק את האנשים למטורפים בעצמם,” קבע החייזר.
“אתה רוצה לומר לי,” הפעם היה תורו של מוטי לתמוה, “שאינכם מקיימים יחסי מין?!”
“כמובן שאנו מקיימים, יצור אווילי שכמוך!” ענה החייזר בטון לגלגני, “אחרת איך נתרבה?”
“אז פשוט אין לכם חשק לקיים אותם?”
“לא,” שלל החייזר, “יש לנו גחמות מיניות בדיוק כפי שיש לכם. העניין הוא שאנו לא רוצים בקיום יחסי מין. אנו יצורים חושבים ושפויים, לא כול גחמה שלנו הופכת אוטומטית לרצון. לפני שאנחנו מחליטים לרצות במשהו, אנו יושבים ושוקלים את העניין. על כן, החליט הגזע שלנו באופן אוניברסלי ונחרץ שיחסי מין הינם דבר מגעיל ומתועב ושאף אחד לא רוצה בהם, ולכן אנו מקיימים אותם אך ורק מתוך ההכרח, במשמרות מסודרות.”
“אבל האין ברשותכם האמצעים הטכנולוגיים שיאפשרו לכם להתרבות ללא קיום יחסי מין?” התפלא מוטי, “כלומר, חייב להיות לכם משהו כזה, הרי יש לכם צלחות מעופפות ונשק שמשתק מרחוק.”
“אההם…” החייזר ליטף את עורפו במבוכה, “כנראה שאף אחד לא טרח להמציא את הטכנולוגיה הזאת אצלנו, היא הרי לא ממש נחוצה…”
“לא נחוצה?!” התרעם מוטי, “אבל כרגע אמרת לי שאתם מתעבים יחסי מין ומעדיפים להימנע מהם!”
“מעולם לא אמרתי שאנו מעדיפים להימנע מהם, רק אמרתי שאנו חושקים בהם, מתוך גחמה בלתי נשלטת, במקום לרצות אותם, מתוך שיקול הגיוני,” אמר החייזר בנימה משמעותית.
“אינני מבין…” פתח מוטי.
“יצור פרימיטיבי ואטום,” קטע אותו החייזר, “אם אינך מבין דבר כה פשוט, אין טעם בשיחה אתך. עכשיו קחו אותו אל החללית לעריכת ניסויים בגופתו!” הוא פקד על שלושת החייזרים האחרים.
“אבל רגע!” קרא מוטי, “עוד לא הספקתי לטעום גבינות עבשות משווייצריה!”
“אוי, למען השם!” קרא החייזר…