רעל

אני נשענת על המעקה, בוהה במרחק בלי להבין מה אני מחפשת אולי זה כלום ואולי זה הכל, מי יודע?
אני מרגישה את ידיו עוטפת את מותניי, אך אני לא אומרת דבר, בעיקר בגלל שאין לי מה לומר לו, במיוחד לא עכשיו.
"את נראית נפלא." הוא לוחש אל אוזני, אך אני לא עונה לו רק לוקחת שאיפה נוספת מהסיגריה, אני יודעת שזה הרגל מגונה, אך מה אני יכולה לעשות, התרגלתי.
נראה שהוא עומד לומר דבר מה נוסף אך אני פשוט נושפת את עשן הסיגריה עליו, מקווה שזה יבלבל וישתיק אותו.
אני מתקבלת את התוצאה שרציתי, אך כאשר העשן בינינו נעלם, כל מה שנשאר אלו פניו הרבה יותר מידי קרובות אל פניי, כל-כך קרובות שהמחשבות שלי מתחילות להתערבל שוב, מחשבות ישנות מוצאות את דרכן לפני השטח ואני צריכה לנשוך את שפתי בשביל לא לומר לו הכל.
"מה קרה לנו?" הוא שואל לפתע, ומניח את מצחו על מצחי, התנוחה מוכרת בצורה משונה, וכל שאני רוצה לעשות הוא לעצום את עיני ולשכוח הכל, אך אני לא יכולה.
"הם אמרו לי לבחור את הרעל שלי," אני לא בטוחה שהוא צריך לדעת את זה, אני לא חושבת שאני הייתי רוצה לדעת את זה, אך זו היית הדרך היחידה להעיף אותו מהגב שלי."ואני בחרתי בך." אני לוחשת את המשפט האחרון אל אוזנו, אך היא לא נשארת ששם זמן רב, שפתיו מופיעות מול שפתיי הרבה יותר מידי מהר, והנשיקה שלו היא בדיוק כמו סם עבורי, מהסוג הרעיל שיהרוג אותי בסופו של דבר, אבל כרגע, כל מה שחשוב לי הוא להשיג עוד.
"אבל אתה מבין," אני לוחשת בין נשיקה לנשיקה."הבנתי משהו." צחוק כמעט משוגע מצטרף אל דברי, והנשיקות מפסיקות.
"מה הבנת?" קולו עבה, לא בדיוק יותר מרגש, אך ממשהו שבעולם אחר הייתי מכנה תשוקה.
"שיש דברים אחרים ששווה לחיות עבורם."