רסיסים

היא שאלה אותי איך אני מרגיש ואמרתי שסך הכל אני בסדר. "אתה נשמע עייף ממש," ו-וואלה, אני באמת עייף. אמרתי לה שלא ישנתי הרבה ושאני הולך לשנ"צ קצר, "נדבר אחר-כך?" "כן," "אני אוהבת אותך," ואני מילמלתי שגם אני וניתקתי מהר ככל שהאצבע שלי יכלה ללחוץ על הכפתור האדום.
פגשתי אותה בסמינר גיור, אחד שנמשך שלושה שבועות, ובהתחלה הייתי בטוח שאני מאוהב. היא צחקה כל הזמן והייתה מוזרה כזאת ובשנייה שהתחלנו לדבר הבנתי שאנחנו כמעט אותו בנאדם ושהיא שלי ואני שלה, ולא הייתי צריך להגיד לה אפילו כי היא הבינה את זה לבד. היא הבינה את המילים שלי ואת המשפטים שלי ואת המוזיקה שלי, והיא הייתה קטנה וחמודה כזאת שהייתי יכול פשוט לטרוף אותה.
כשנגמר הסמינר לא הייתי בטוח מה נעשה, אבל המשכנו לדבר, ולאט לאט הכל דעך ופסק והיא חזרה להיות אדישה כמו בהתחלה, והמילים שלי איבדו משמעות.
בחדר שלי, בבסיס, היה איזה בחור מוזר ששר על הפועל תל-אביב ויצחק רבין ולאה רבין והסכמי שלום והסכמי אוסלו. כשחזרתי, הוא הסתכל עליי ואמר שאני נראה שונה, ואז התחלנו לדבר עליה. ואני לא יודע למה, אבל הוא עזר לי להבין שהיא לא אוהבת אותי הרבה, ואולי אני אוהב אותה יותר מדי ואני לא יודע אפילו.
אז אמרתי לה שאני עייף ושאני עולה לשמירה אז שלא אוכל לדבר, אבל אני אוהב אותה ואני לא חושב שזה יעבוד, ובשנייה שלחצתי על 'שלח', הרגשתי את הלב שלי מפסיק לפעום ואת הלב שלה מתנפץ לרסיסים.

הוא נכנס לכיתה באיחור, והתיישב ממש במרכז, כי זה היה המקום היחיד שנותר ריק. מהשנייה שחצה את סף הדלת, לא יכולתי להפסיק לחייך כי הייתה לי תחושה טובה לגביו. הוא תפס אותי באיזה פעם שחזרתי לחדר ואז התחלנו לדבר, קודם קצת, כי לא הייתי בטוחה איך לדבר איתו, ואחר-כך יותר. הוא אמר מילים מוזרות וביטויים הזויים אבל זה היה כל היופי, ואני הבנתי אותו ואהבתי כל מילה שיצאה לו מהפה.
באוטובוסים ישבנו יחד ושמענו את המוזיקה שלו. באחת הפעמים הוא הסתכל עליי שנייה לאחר שהתעוררתי ואמר שיש לו משהו להביא לי. הסתכלתי עליו במבט חצי עייף וחצי מבולבל, והוא רק הוציא מהתיק רסיס של רימון והושיט לי. "התפוצץ במחלקה שלנו רימון, וזה פצע לי את הרגל. מאז הוא אצלי תמיד, כאילו מגן עליי, אתה מבינה? אז הנה, קחי, שיגן עלייך," ואני רק חיבקתי אותו עד שהגענו.
כשנגמר הסמינר אהבתי אותו יותר ויותר עם כל יום שעבר, אבל הוא הפסיק לדבר. הפסקתי להבין אותו, והוא הפסיק להבין אותי, והכל היה אי הבנה אחת גדולה, אבל כשהוא שלח לי שהוא עייף ושהוא אוהב אבל זה לא יעבוד, הלב שלי נשבר לרסיסים, בדיוק כמו הרסיס שהוא הביא לי.