רכיבה במדבר

מדוושים.
מדוושים על האדמה האדומה, היבשה והחמה.
מדוושים ומקשיבים.
מקשיבים לרוח החמה הנושבת בין אשנבי הסלעים, אותה הרוח שמרקידה את צמחי המדבר.
הרוח שנושבת חזק כל-כך שהאוהל צריך לקבל תמיכה נוספת של אבנים בדפנותיו
הרוח שנושבת חזק כל-כך שכאשר מנסים להדליק את הפחמים בשביל לבשל- המשימה כמעט בלתי אפשרית.
ממשיכים לדווש ומדי פעם מסתכלים אחד על השני, מרימים גבה או שתיים – חולקים למעשה סוד משותף – חולקים את סוד המדבר.
מדוושים ומדברים ביננו כאשר הרוח מאפשרת את זה.
מדברים כאשר לא קשה מדי ותנאי השטח לא מחייבים אותנו להתעמק בהם אם ברצוננו לא ליפול.
אבנים גדולות וחול טובעני, עליות גוזלות נשימה וירידות עוצרות נשימה אם בכלל נשארה אחרי העלייה.
מסתכלים על הצוקים התלולים הגאיות העמוקים מסתכלים על צבעי הסלעים וסוגי האדמה המגוונים.
מסתכלים ומנסים לגמוע הכל בזמן רכיבה על האופניים מסתכלים ומסתכלים..
עד שנופלים מהאופניים וקמים.
מדוושים ומקשיבים לרוח מתעמקים בתנאי השטח ומדברים מסתכלים ומתפעלים, אך תמיד לא משנה מתי, תמיד , תמיד מחייכים !