שיר כהן
השיעמום של הלילה..
הסוף ממש צפוי XD..
לילה טוב ופסח שמח וכשר ;)

רישום נייר בעיפרון

שיר כהן 25/03/2013 801 צפיות 3 תגובות
השיעמום של הלילה..
הסוף ממש צפוי XD..
לילה טוב ופסח שמח וכשר ;)

התיישבתי בחדר העבודה שלי,עטופה בסוודר מחמם בצבע אפור,ובצעיף גדול ועבה,שצבעו כחול.
צבעו של הצעיף היה בלוי,אך כתמי צבע צבעוניים ומלאי חיים מילאו את החור החסר שהשאיר אחריו צבעו של הצעיף,עוד כשנקנה בחנות שבפינת הסמטה הישנה בקצה הרחוב.
ליד החנות לא עוברים הרבה אנשים,רוב האנשים מעדיפים ללכת בצידו השני של המדרכה,בגלל שבסמטה הרחוב נקטע,ואין מעבר לחנויות אחרות,ולרחובות אחרים.
הצד של הסמטה מלוכלך וישן, קירות הסמטה מכוסים בגרפיטי,כנראה,שזה מרחיק את התושבים ברחוב.
אבל אני מעדיפה ללכת בצד הסמטה,אני נהנית לראות את הגרפיטי,אני עוסקת באומנות הזו,ובכלל,ציורי הגרפיטי האלו,שבסמטה,גרמו לי להתחיל לצייר.
אני מתעוררת המהחשבות האלו,שגורמות לי לבזבז את הזמן,שכמעט ונגמר.
אני מסתובבת,ומביטה בעניין בשעון שתלוי על הקיר מאחוריי.
השעה היא 23:48.
יש עוד זמן.
אני צריכה ללכת ב-00:30.
אני חוזרת אל שולחן העבודה המאובק,ומניחה עליו את הבלוק הגדול של הציורים שלי.
האבק שהיה על השולחן עף באוויר,ואני מניפה את ידיי כדי להרחיקו ממני,ומרגישה איך הוא חודר לריאותיי.
אני משתעלת שיעול קל,ופותחת את החלון,שנמצא ממול שולחן העבודה.
אני מרימה את התריסים,נשמע קול נסיעת מכונית ברקע.
אני שוב חוזרת אל שולחן העבודה שלי,ופותחת את בלוק הציור,מדפדפת בו.
אני צופה בהמון הציורים,רישומים,ציורי גרפיטי,חלקם צבעוניים,וחלקם בצבעי שחור-לבן.
כולם מעשה ידיי.
אני פותחת דף חלק וריק.
בינתיים,מתחיל לרדת גשם קל בחוץ.
אני מאזינה לקול טיפות הגשם,ומתחילה לצייר רישום.
אני משרטטת עיניים נשיות,עדינות ונקיות.
אני משרטטת אף,אף קטן וחד,מרומם טיפה מעלה.
אני משרטטת שפתיים גדולות,פתוחות,שצוחקות.
אני משרטטת גבות.גבות דקות-דקות,עולות כלפי מעלה.
אני משרטטת קמטי צחוק,וגומות חן.
אני מרגישה איך הציור שלי צוחק לעברי,כאילו שהוא חי,מדבר ונושם.
אני משרטטת קוי מתאר,ושיער חלק וגולש.
אני שוב מסתובבת לכיוון השעון.
השעה כבר 00:07 .
אני יודעת שאני לא אוכל לגמור את הציור,להצליל,ולשרטט את החלק של האוזן שהשיער לא מסתיר.
אני מסתובבת חזרה אל שולחן העבודה,ובקרע יש ריח נפלא של לבנדר.
אני עוקבת אחר הריח,הוא מגיע מהחלון.
אני שומעת קול עקבים,שנוקשים חזק ברצפת הרחוב.
אני מסתכלת דרך החלון,ורואה אישה,שהולכת שלובת ידיים עם גבר,שאת ראשו אני לא מצליחה לראות.
הבושם שלה חזק ודומיננטי,אבל עדין בו זמנית.
היא צוחקת,ומדברת עם הגבר.
נראה שהוא סיפר לה בדיחה.
הפרצוף שלה מוכר לי,משהו בהבעה שלו.
אני מסתכלת על הציור,שבתוך הבלוק הפתוח,ואני רואה, ציירתי את אותם פנים בדיוק כמו שלה.
אני מביטה בגבר,ויודעת מה יהיה הציור הבא שלי.


תגובות (3)

"אני מסתובבת חזרה אל שולחן העבודה,וברקע*…" טעות שלי..חח ;)

25/03/2013 16:20

זה ממש יפה (=

26/03/2013 11:20

תודה רבה :)

05/04/2013 03:45
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך