ריקוד נצחי.
נעלי בלט מרקדות על רצפת עץ חורקת,
עיניים שלוות משקיפות למיליוני מושבים ריקים,
מוזיקה חלשה אשר נקטעה מספר פעמים הובילה את צעדיה,
שמלה לבנה כשלג צח, בוערת ומסתחררת ברגע.
מאחורי עיניה זעקת עזרה נגלתה,
זעקה שרק היא שומעת ורואה,
כיוון שהיא, חייבת להמשיך לרקוד לנצח,
זה עונשה, והשטן בקרב זה ניצח.
תגובות (4)
קיסומי קיסום *~*
כבר בהתחלה הזכרת נעלי בלט. אז אני משוחדת מראש. (יאיי! בלט! אוקי. עבר לי. הלאה:)
אבל לדעתי זה דרמטי ויוצר תחושה מותחת. מעניין אותי, למה כתבת בשיעור אומנות על בלט? את רוקדת?
כן. אני מנסה למצוא עוד חובבת ריקוד כמוני.
בכל אופן, אני מקווה לקרוא עוד דברים שכתבת.
אהבתי את החריזה, זה דווקא ממש יפה ^^
תודה רבה. וכן, אני רוקדת. אבל אני לא בחוג או דבר דומה, פשוט אוהבת לרקוד. הרעיון הזה כבר היה בראשי זמן מה, ובאומנות הרגשתי צורך לכתוב את זה. אז פשוט לקחתי מחברת קשקושים וכתבתי עליה. ואם את רוצה לקרוא עוד דברים שלי, את מוזמנת להסתכל בקטעים, סיפורים ושירים קודמים שלי.