ריבועי אור
אני יוצאת אל הגג הפתוח. קר בחוץ, מאוד קר. ברגליים רועדות אני מגיעה אל מעקה האבן שמפריד ביני לבין 45 מטרים של כלום עד האדמה למטה. אני עולה על המעקה. הוא מספיק רחב בשביל הרגליים שלי ונשאר אפילו עוד מקום.
הנוף הנשקף לעיני עוצר נשימה. יש מלבנים שחורים בכל הגדלים וריבועי אורות קטנים עליהם, כל העיר מלאה באלה. ממקומי אני יכולה להשקיף על הכל ומעבר לו, אני כל כך גבוהה.
הרוח הקרה מכה בי ושולחת חיצי קור בגופי. לבושי לא כולל הרבה פריטים. שמלה פשוטה ודקה, גופיה מתחתיה, של. הם לא שומרים עלי מפני הקור המשתק, אבל אני כבר רגילה.
אני נושמת את האוויר הצח בשאיפות רגועות. רוגע. שלווה. נוחות. אין על ההרגשה הזאת בעולם. אני קופצת. הרוח ממש כנגדי ושערי ממש משתולל ומסתבך. איזה שחרור עובר בי לאחר כל הלחצים.
אני נוחתת בשלום על רצפת הגג. מה, אני צריכה לחזור הביתה לאכול. אסור, א ס ו ר, לעשות משהו בבטן ריקה.
אני רצה לתוך הבית וסוגרת את הדלת. פתאום חם כל כך. ריח התבשיל מפיח בי נחת ואני מתענגת עליו.
"אל תגמרו לי את הכל , חזירים!"
תגובות (5)
מהפנט.
כתוב היטב, משכנע, מפתיע… אגב, איפה החומוסיה – אני בדרך.
כמה תיקונים קלים:
"וריבועי אורות קטנים עליהם(,)[.] כל העיר מלאה באלה".
"ממקומי[,] אני יכולה להשקיף על הכל ומעבר לו(,)[.] אני כל כך גבוהה".
"הרוח ממש כנגדי[,] ושערי ממש משתולל ומסתבך".
"לאחר כל הלחצים. [להוסיף שורה רווח] אני נוחתת".
"לעשות משהו (ב) [על] בטן ריקה", או לחלופין "כשהבטן ריקה".
"רצה [אל] (ל)תוך הבית".
"מפיח בי נחת[,] ואני מתענגת עליו".
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
יש, תודה!! בכל פעם שאתה כותב תגובה לקטעים שלי, אני לומדת עוד ואני ממש משתפרת בכתיבה. אני מודה לך מקרב לב ♡
יפה מאוד!!!
ואוו, קטע קצר, פשוט ומקסים. אהבתי מאוד. יש לך כתיבה מעולה♥
וואו תודה, אתן מחממות לי את הלב ♡