רוח משתלטת.

הולכת ברחוב, מסתכלת מסביב.
ניראה יום רגיל לחלוטין.
מרימה את מבטי לשמיים, רואה את השמיים האביבים.
הולכת קדימה, לבית הספר.
בית ספר רגיל, עם המון תלמידים.
אנשים משוטטים ומבריזים.
אחרים לומדים ואחרים נעלמים.
קונה את הטוסט בקיוסק
ונכנסת לכיתה.
כולם יושבים בטורים, מביטים אליי ישירות.
כולם נראים אדישים לגמרי, כמו רובוט.
המורה מסתכלת עליי בכעס
ואני לא מבינה מה קורה.

ואז.
נשבה הרוח בקרירות,
הדממה הלחיצה.
נכנס תלמיד לכיתה,
הצביע עליי וקרא,
"תהרגו אותה!"
המרדף התחיל.
רצתי לכל המסדרונות,
כשמאחוריי כיתה שלמה ובראשה מורתי.
המורה שתמיד אהבתי,
עכשיו שונאת אותי.
אני ממשיכה לרוץ, ממשיכה וממשיכה.
הלב פועם בפחד וידיי רועדות.
אני מביטה סביב בלחץ, מחפשת במה לאחוז.
הריצה ממשיכה וממשיכה.
עד שנחסמה הדרך.
קיר.
כול התלמידים מסביבי, מביטים בי בזעם.
אני נצמדת לקיר, בעוד שהם מתקרבים.
הם התחילו ללחוש וקולם רק התגבר.
היה ניראה שזה מכוון אליי.
"רוח עכשיו תכנסי,
לנשמת החיים.
תתכונני להיבלע בפיה
ולהרוג את נשמתה.
מברכים אותך אנחנו,
בשביל כניסתך.
חיים חדשים,
מגיעים לך עכשיו."
לא הבנתי מה קרה, מה קורה ומה יקרה.
רק הדמעות ירדו בפחד
והלב פעם בלחץ.
צרחתי נואשות, רק שייגמר הסיוט.

ופי נפתח.
הרגשתי דבר גדול נכנס לי לגרון,
לקנה הנשימה.
הרגשתי בעיטות מכל עבר,
אך מאיבריי.
המורה וכל התלמידים חייכו בהצלחה,
כאילו משימתם הושלמה.
יצאה נשמתי מהפה.
ונשמה אחרת התגוררה לי בפנים.