רובי

רובי היה איש שמן. שמן בן 25. הוא שקל 130 ק"ג.
גובהו היה 1.87 ומשקלו האידיאלי היה אמור להיות 84 ק"ג.
הוא גם היה איש טוב, בר-דעת ובעל מודעות עצמית נדירה.
עליו היו אומרים שיש לו פנים יפות, לו רק היה יותר רזה.
על כן שאל את עצמו לא פעם הכיצד זה הגיע למשקלו העודף כשברשותו מודעות עצמית כזו.

עמוק בפנים ידע את התשובה לשאלה אך מאן להאמין כשם שממאן איש לפסוע אל להבות אש.
כשהחליט לבסוף לומר לעצמו את בקול את התשובה לשאלה שקיננה בו החל מסע לגילויו של רובי האמיתי.
הוא פצח בדיאטה חסרת פשרות, התחיל להתאמן כאילו על מנת לפצות את עצמו על כל השנים בהן הזניח את גופו ועל הדרך גם את נפשו.
בתוך 9 חודשים השיל רובי ממשקלו 44 ק"ג ושקל 86 ק"ג. הוא היה חטוב, יפה תואר ובעל ביטחון עצמי בשמיים, אולי אפילו מופרז.

כשנשים החלו לשים אליו לב, לפתע הייתה זו המודעות העצמית הגבוהה שלו שגרמה לו לחשוב ולדמיין שכולן רוצות אותו, כאילו אלוהים שם אותו בעולם הזה רק בשבילן.
ניתן היה לחשוב שתכונותיו הראשוניות והבסיסיות כבנאדם יישארו כפי שהיו לפני השינוי שעבר אך משום מה השתלטה שחצנות על אישיותו והוא החל להתנהג כמוו בן זונה אמיתי.
לאחר תקופה מסוימת, בהסתכלות אחורה על חייו, הוא הגיע לשתי מסקנות:
הראשונה – זה לא קידם אותו למקום טוב יותר בחיים.
השנייה – זה לא קידם את חייו למקום טוב יותר כי הוא חדל מלהיות רובי האמיתי כמעט באופן מוחלט.

נשאלת השאלה, כיצד אמור בנאדם להתנהג? מהי ההתנהגות האנושית הטהורה והאותנטית?
האם הטבע האנושי הוא שלילי?
כלומר, האם השתלטותה של השחצנות הזאת הייתה מתבקשת? האם זהו טבע האדם?
האם אנשים ירצו את קרבתו יותר כשהוא שחצן אבל רזה ויפה?

או שמא הטבע האנושי הוא חיובי ותכונותיו הטובות והראשוניות הן אלה שתקפנה אותו באנשים טובים שיאהבו אותו אהבה אמיתית, עוד לפני מראהו החדש?
האם בכלל השני יכול להתקיים ללא הראשון?