רובוטים.
"מדענים מכריזים כי ייתכן ונמצא פתרון לבעיית פיצוץ האוכלוסין.
מדענים המתמחים בביו רובוטיקה הכריזו אמש כי באפשרותם לייצר סוג חדש של אנדרואיד, המחקה במבנהו את הגוף והמוח האנושיים. הרובוט מסוגל לחוש ברגשות שונים והינו בעל רצונות משלו ובעל יכולת יצירת קשר והתארגנות חברתית עם רובוטים אחרים מסוגו, על בסיס הצרכים והרצונות שלו. לדברי המדענים, יהיו הרובוטים דמויי האדם מוכנים לייצור המוני בשנים הקרובות ויפתרו את בעיית פיצוץ האוכלוסין בכך שיישלחו לכוכב לכת לא מיושב ויקימו בו ציוויליזציה מאורגנת, שתתאים לצרכיהם ותוכל בבוא הזמן לשרת את צרכינו, כשיהיה המקום מוכן להתיישבות של בני אדם. הרובוטים, בעלי הרגשות והרצונות, יעמלו לצורך הקמת ערים ותשתיות בכול רחבי הפלנטה, וכשאלו יוקמו, יתפסו בני האדם את מקומם של הרובוטים ביישוב העולם. אם הדבר יצליח, לא יהיה יותר צורך בבניית ערים כלל, שכן הרובוטים יעשו את כול העבודה בעצמם, החל מאיסוף המשאבים עבור הבנייה וכלה בריהוט הדירות, מתוך מחשבה שהם פועלים עבור עצמם."
מה שקראתם כרגע לא היה סיפור עתידני. היה זה קטע מתוך עיתון מלפני חמש אלפי שנים. אותם "בני האדם", יצרו את הרובוטים שלהם ושלחו אותם אל כוכב הלכת הקרוב ביותר שנראה להם כמתאים ליישוב. הרובוטים, שהיו אמורים להגיע אל הכוכב בתוך חודשים ספורים, ולסיים את הבנייה בתוך כמה שנים נוספות, איחרו בעבודתם ולא השלימו אותה במשך חמשת אלפים שנים נוספות, בגלל פגם שהחזיר אותם מרמת הקדמה המודרנית בה נמצאו, למצב של אנשי מערות, כך שנאלצו לפתח את החברה שלהם במשך אלפי השנים הבאות, עד שיגיעו לרמת הקדמה שתאפשר להם לבנות ערים המתאימות ליישוב של בני אדם.
כשבני האדם ששלחו את הרובוטים, הבחינו בכך שלא הגיע הדיווח על השלמת עבודתם של הרובוטים, מקץ מספר השנים שהוקצב להם, הם החליטו שבלית ברירה אחרת, ייאלצו לפתור את בעייתם בדרך שונה, ובנו להם ערים תת קרקעיות בכדי להרחיב את אזורי המחיה ובכך פתרו את בעיית פיצוץ האוכלוסין. הפתרון החדש לא היה נעים כמו הפתרון שהציעו הרובוטים, ובני האדם המשיכו לקוות שיבוא יום בו ישלימו הרובוטים את מלאכתם, ואז יוכלו לעזוב את מערותיהם התת קרקעיות והטחובות לטובת כוכב לכת חדש וצעיר.
כעבור חמש אלפי השנים, בהם עמלו הרובוטים על קידום חברתם, היו כול בני האדם חיים מתחת לקרקע, כשיום אחד הבחינו כמה מהם בכך שעל פני הפלנטה שלהם מהלך לו רובוט מחקר. "סקרנות" הייתה המילה החקוקה בגוף המתכת של הרובוט, שם שמקורו מכוכב הלכת אליו נשלחו הרובוטים דמויי האדם. בני האדם הבינו כעת, שאם היו מסוגלים לשליחת רובוט דרך החלל, וודאי הגיעו הרובוטים שנשלחו על ידיהם לרמת קידמה המספיקה בכדי להשלים את מלאכת הבנייה. בני האדם עלו על החלליות המשוכללות שלהם, אותן שמרו במשך חמשת אלפים שנה במערות אפלות ומאובקות, והחלו במסעם אל עבר הכוכב הכחול והנוצץ, עליו השאירו את הרובוטים שלהם, כדי שייבנו להם עולם חדש לחיות בו. כשהם עוזבים את הכוכב הסלעי והכתמתם שלהם מאחוריהם, הם פנו להדיח את הרובוטים משלטונם על הפלנטה הכחולה והנחשקת ולהשתלט סוף כול סוף, על ביתם החדש, אותו ציפו לקבל מידי הרובוטים זה חמשת אלפים שנה, מקום אותו הם עתידים לכנות "כדור הארץ", כמחווה לשם בו כינוהו הרובוטים, אותם יכחידו עד שהזכר האחרון שיישאר מהם יהיה שם זה.
תגובות (4)
ובכן, אני לגמרי מסכים אתך לגבי העובדה שהסיפור לא כתוב טוב, אבל הרעיון בכללי מוצא-חן בעיני. ועדיין, אני לא יכול שלא להגיד לך שכמו כל סיפורי המד"ב, תמיד יש קטע שמרגיש כאילו כבר קראת אותו, בעיקר הקטע עם העיתון. חוץ מזה, אני שונא מילים עם שתי אותיות זהות ברצף, כמו "חלליות" או "משוכללות", זה מתגלגל על הלשון בצורה לא נעימה במיוחד.
בכבוד רב
שביד
טוב, קראתי, אבל האמת שהסוף היה כל מה שלא אהבתי. זה נשמע כמו אפילוג (או פרולוג? אני אף פעם לא מצליח להבדיל), וחייב להיות המשך. אם לא יהיה, זה יהיה פרק מיותם.
אה, ואגב, כתבתי סיפור חדש (אפילו שניים, אבל אחד מהם לא התפרסם עדיין) אז רוץ לקרוא.
אהבתי את הקונספט המרכזי