רדוף רוחות

"אני צריך לשירותים"
הוא אמר בקול ילדותי.
"אני חושבת שאתה מבוגר מספיק בשביל ללכת לבד"
אני מציינת, וממשיכה ללכת.
"אבל השירותים נמצאים במרתף"
הוא המשיך, ונעמד לידי.
אני לא ממש בטוחה למה, זה לא כאילו אני יכולה
להיכנס איתו לשירותים.
"והמקום הזה רדוף" הוא מציין לאחר שאני שותקת זמן רב.
"אתה מפחד שתיכנס ותפריע לרוח רפאים באמצע?"
אני שואלת ומרימה גבה.
"בדיוק" הוא אמר לפני שקלט מה אמרתי,
"מה?" הוא שאל בבלבול,
"לא" הוא אומר לאחר שנייה במבט מבוהל.
"את יודעת שאני מפחד מהעל טבעי"
הוא אומר ומביט לצדדים כאילו רוח רפאים כולשהי
תצא ותבהיל אותו עד מוות.
"אני לא מרגיש בנוח במקומות כאלו" הוא אמר
בשקט, בטוח שמישהו מקשיב.
"אתה אומר את זה, כאילו מישהו ישמע אותך,
ויעולל לך משהו" אני אומרת לו בחוסר עניין.
"היא צוחקת" הוא אמר אל עבר התקרה "הרי אין מצב שאתם מרושעים"
הוא אומר וצוחק בעצבנות.
"אתה כול-כך פטתי"