רגע מנוצל / הנעלם הגלוי

לקחו אותו, עברו עליו שוב ושוב; פעם זה ופעם האחר.
ניצלו אותו עד תום, עד שלא נשאר ממנו כלום חוץ מאבק, עד שהוא הרגיש חסר כל.
יש שימחו נגד ניצול כזה שלו ושל דומיו; יש שיגידו שזהו דבר טבעי, על פי הטבע הוא ודומיו צריכים להיות מנוצלים בידי בני אדם ושזהו שוני בינו וביניהם שהושרש וכבר לא ניתן לשנותו.
באותו זמן החליט הרגע שנמאס לו שמנצלים אותו, שהוא יעמוד איתן כנגד אותם אנשים נהנתנים ולא יסכים עוד.
הוא הצטרף לארגון רגעוני ולארגון נוסף הבא להשוות את תנאיהם של הרגעים לתנאיהן של כל יחידות הזמן האחרות. בני אדם עברו על הרגעים כל הזמן וקטפו את הטובים שבהם, כך דיללו את אוכלוסייתם באופן קבוע, אולי ללא כוונה.
הזמן עבר ליד בני האנוש והם לא עשו מאומה כדי ללכודו או לביית אותו, רק את אותם הרגעים.
יום אחד חשבו הרגעים שעם קיום כזה עדיף להם כבר להפסיק להתקיים, נמאס להם מהניצול ומחוסר בשוויון עם זמנים אחרים, אז הוא פשוט קשר את עצמו במקום וככה לא יכלו לנצל אותו, לעבור עליו ולעשות לו דברים שוב.
ככה יכל לחיות עם עצמו ועם הסביבה ללא חשש.
אף אחד לא יכול לנצל כבר את אותו רגע.