ראיון העבודה של עידית יוחנני

"חכה לי רגע עם המעלית!", אמרה עידית לאדון המבוגר, מיד כשהיא נכנסה לבניין "Duek Medical" בעודה ממהרת להגיע למעלית. האדון שם את ידו על העין האלקטרונית של דלת המעלית וחיכה לה בסבלנות. היא נכנסה למעלית ואמרה לאדון "תודה, הצלת אותי, עוד דקה אחת והייתי מאחרת לפגישה ואני לא רגילה לאחר" והסדירה את נשימתה. האדון חייך לעברה ולחץ על כפתור הקומה התשיעית והכפתור נדלק. עידית אמרה לו "אנחנו לאותה הקומה" וחייכה. המעלית נסגרה.

המעלית החלה לעלות ולאחר קצת יותר משבע קומות נעצרה ללא הודעה מוקדמת והאור שבתוכה כבה. "שיט! נתקענו", אמר האדון בשעה שהוא לוחץ על כפתור האזעקה שצפצף צפצוף טורדני וחזק.

"לא, זה לא קורה לי, אני לא יכולה לאחר, אני פשוט לא יכולה", אמרה.
"אולי תתקשרי ותודיעי שנתקעת במעלית של הבניין. הם בטח יבינו" אמר האדון והיא הוציאה את הסלולארי שלה, אך ללא הועיל, לא הייתה קליטה במלכודת הברזל בה נלכדו. בגלל החושך, עידית הדליקה בסלולארי שלה את אפליקציית הפנס שהאירה את המעלית באור בוהק. האדון הוציא מכיסו את הטלפון הסלולארי שלו, הסתכל על המסך ואמר-
"גם אצלי אין אפילו פס אחד של קליטה" ולחץ שוב לחיצה ארוכה על כפתור האזעקה הצפצפני.
"אני מקווה שכשהמעלית תחזור לפעול, הם יבינו את הסיטואציה ויקבעו לי ראיון למועד אחר" אמרה.
"אה, עכשיו אני מבין, הגעת לראיון עבודה ולא לסתם פגישה"
"כן, יש לי ראיון לתפקיד סמנכ"ל השיווק של החברה ואני עכשיו בישורת האחרונה ולפני 3 דקות הייתי אמורה להתחיל את הראיון עם מנכ"ל החברה. אני לא מאמינה שזה קורה לי. מרפי חיכה לי הפעם בפינה".
"ראיון עם המנכ"ל. נשמע רציני מאוד"
"כן, אני בתהליך איתם כבר חודש וחצי. עברתי כבר 3 ראיונות עבודה, ויום שלם של מבחנים מתישים ב"פילת" והבנתי שיש עוד שני מועמדים נוספים, שהגיעו לקו הגמר. עכשיו אתה מבין למה לא רציתי לאחר. איזה רושם זה עושה כשאתה מאחר לראיון עבודה. גם כשיש סיבה ממש טובה, אובייקטיבית זה לא מעניין אף אחד ונשמע כמו תירוץ", אמרה כשהיא נזכרת עד כמה לחוצה הייתה לאחר האבחון בפילת ואת ההקלה שהייתה לה לאחר שהבינה שהיא עברה גם את השלב הזה ושהיא הגיעה לתחנה האחרונה, הראיון עם מנכ"ל החברה.
"כן, אני מבין אותך. מה תעשי עכשיו?"
"דבר ראשון אני אשים את עניין האיחור מאחוריי ואחשוב על הראיון עצמו ואיך אני מציגה את עצמי בדרך הטובה ביותר"
"יפה שאת חושבת ככה. הרבה אנשים היו נתקעים בקטע של האיחור ומתבאסים מזה חבל על הזמן"
"כן, אבל האיחור הוא כבר עובדה קיימת שלא מקדמת אותי לשום מקום ורחמים עצמיים בנושא אפילו ייקחו אותי אחורה, לכן אני חייבת להשאיר את זה מאחורי ולהסתכל קדימה"
"גישה מאוד בוגרת"
"תודה"
"אז מה, את באה מעולם המכירות. גם לי יש רקע במכירות מלפני 20 שנה בערך. זה עולם אכזר, לא?"
"אני באה מעולם השיווק ולא מעולם המכירות. אלו שני עולמות שונים"
"מה בדיוק ההבדל ביניהם? אף פעם לא ממש הבנתי"
"אה, זה פשוט- השיווק אחראיים להביא את הלקוח עד לשוקת, ואילו המכירות אחראיים לגרום ללקוח לשתות…"
"וואלה, באמת פשוט. אהבתי את ההקבלה עם השוקת. בסופו של דבר את כולנו מובילים באף, כמו בקר, לרכוש דברים שאנחנו לא צריכים, בכסף שאין לנו".
"להגיד לך את האמת, אני לא מאמינה בזה. אנשים יותר חכמים מזה. חוץ מזה, זאת הסיבה העיקרית שאני עוברת משוק הסלולאר לשוק הבריאות. כשנכנסתי לעולם הסלולאר השוק עדיין לא היה רווי כמו היום והסלולאר חיבר בין אנשים בכל מקום ובכל זמן ועכשיו ככל שהזמן עובר, השוק כבר רווי והאנשים סתם קונים מכשירים חדשים בסכומים מטורפים, לא כי הם צריכים אותם באמת, אלא בשביל להשוויץ שיש להם את המכשיר הכי חדש. מבחינתי את שלי עשיתי ועכשיו הגיע הזמן לצאת לדרך חדשה"
"אז מה עכשיו, שוק הבריאות?"
"אני מקווה מאוד שכן, שמעתי על החברה הזאת דברים טובים והם משווקים שירותי בריאות שבאמת עוזרים לאנשים. אבא שלי מנוי אצלם באחד משירותי הטל-רפואה והוא ממש מרוצה מהשירות שהם נותנים לו. הוא לא מפסיק לדבר על זה בכל פעם שאני מדברת איתו. הבנתי שמנכ"ל החברה, ברוך דואק, הוא זה שמפקח באופן אישי על חזון השירות ועל האופן בו הוא מיושם בשטח למול הלקוחות ומשם באה הייחודיות של החברה. עכשיו אתה מבין למה אני רוצה לעבוד פה"
"נשמע שאת ממש מכירה את המנכ"ל הזה. נפגשת איתו פעם?
"לא, אבל קראתי עליו הרבה באינטרנט והבנתי שהוא אדם שמתרחק מאור הזרקורים, צנוע למרות שהוא מולטי-מיליונר, לא מצטלם לתקשורת ושומר באדיקות על הפרטיות שלו"
לפני שהאדון הספיק להגיב לדבריה, המעלית חזרה לעבוד והאדון לחץ שוב על כפתור הקומה התשיעית. עידית הסתכלה בשעון של הסלולארי שלה ואמרה "אני מאחרת ברבע שעה, אני מקווה שלא מאוחר מדי", בשעה שהיא הביטה בראי, ישרה את החולצה שלה ועשתה תיקון קטן עם היד בתסרוקת שלה. המעלית הגיעה לקומה התשיעית.
"בהצלחה בראיון", אמר האדון ויצא מהמעלית.
"תודה", אמרה ונתנה מבט אחרון בראי לפני שיצאה מהמעלית.

היא יצאה מהמעלית והלכה לכיוון השלט עליו היה רשום "לשכת מנכ"ל". כשהגיעה ללשכה אמרה למזכירה "שלום, אני עידית יוחנני, הגעתי לראיון עם ברוך המנכ"ל לתפקיד סמנכ"לית השיווק ואיחרתי כי נתקעתי עכשיו רבע שעה במעלית הבניין. מזכירת המנכ"ל אמרה "הבנתי" והרימה את שפופרת הטלפון שלידה, חייגה מספר בן ארבע ספרות ואמרה-
"ברוך, עידית יוחנני כאן, היא איחרה כי היא נתקעה במעלית של הבניין". לאחר מספר שניות המזכירה הניחה את שפופרת הטלפון, חייכה אל עידית ואמרה לה "המנכ"ל יראה אותך עכשיו" והובילה אותה לדלת עליה היה רשום "מנכ"ל- ברוך דואק".

המזכירה פתחה את הדלת ועידית נכנסה לחדר כשכולה דרוכה ופתאום ראתה מולה את האדון מהמעלית מחייך אליה ואומר-
"עדיין לא הכרנו באופן רשמי, אני ברוך. את עידית יוחנני, נכון?"
"כן, אני לא מבינה. מה קורה פה, לא יכולת להגיד לי במעלית שזה אתה?"
"אם הייתי עושה זאת, הייתי הורס את ראיון העבודה שערכתי לך"
"רק רגע, אתה בא להגיד לי שהפגישה שלנו במעלית וזה שנתקענו במעלית, לא קרה במקרה ושהכל תוכנן על ידך"
"ברור. זאת, הפעם השלישית שתקעתי את עצמי במעלית השבוע. אחת ההטבות הבולטות שאני יכול לארגן לעצמי כשהבניין הוא שלי. אתמול ושלשום ערכתי ראיון מעלית לשני המועמדים האחרים ועלי לומר שממך הכי התרשמתי. למעשה התפקיד שלך אם תרצי בו"
"בטח שאני רוצה! בשביל זה באתי. אבל אני רוצה להבין, למה אתה עורך ראיון במעלית ולא במשרד?" אמרה עידית, מנסה לעכל את מה שקרה לה בדקות האחרונות.
"עידית, את צריכה להבין שהשקעתי את כל חיי ומרצי בחברה ואני מעוניין שמי שאני לוקח לתפקיד של סמנכ"ל השיווק יהיה האדם הנכון, שיתחבר לחזון של החברה, שיהיה אדם חיובי, שיהיה אכפת לו מאנשים ושיבין באמת מה זה שיווק"
"עדיין לא הבנתי. למה ראיון במעלית?"
"אה, כשאני עורך ראיון במעלית, אני מכניס את האדם לסיטואציה לא מוכרת ומלחיצה ואז האדם שמולי מסיר מעליו את כל המסכות ומתנהג באופן שונה לחלוטין לעומת המצב בו הוא מגיע אלי לראיון במשרד. כשהמרואיין מגיע למשרד שלי הוא יודע בדיוק מה להגיד ואיך להתנהג כי ברור לי שהוא התכונן לסיטואציה כזאת בדיוק. לא הייתה לי ואין לי שום כוונה לראיין אנשים שאומרים על עצמם שהמגרעות שלהם הם שהם פרפקציוניסטים ושהם לא יודעים לאזן בין בית לעבודה כי הם כל הזמן בעבודה. התשובות האלו הם תשובות של מישהו שהתכונן באיזה מכון או בבית לראיון ושאומר לי את מה שאני רוצה לשמוע. אני רוצה לדעת מה המועמד באמת חושב על החברה ואיך הוא מתמודד עם בעיות".
"ואני מבינה ממך שלי הלך טוב?"
"הלך לך מצוין. את ידעת לשים מאחור את מה שלא מקדם אותך להשגת המטרה- זה מראה שיש לך גישה חיובית ואת ממוקדת. את יודעת בדיוק מה זה שיווק בניגוד לבחור שנתקע איתי במעלית אתמול, שלא ידע מה ההבדל בין שיווק למכירות למרות שבשלוש השנים האחרונות הוא משמש כסמנכ"ל שיווק ומכירות של חברת פארמה גדולה. את מכבדת את הלקוחות שלך ומעוניינת להטיב עימם ומבחינתי זה לא מובן מאליו ואת גם מתחברת לחזון של הארגון בכלל ולמקום שאני כמנכ"ל מוביל את הארגון בפרט. עכשיו את מבינה למה קיבלתי אותך לעבודה".
"ואוו, תודה על הפרגון. לא הסתכלתי על השיחה שלנו במעלית ככה. אני חייבת להודות שזאת באמת דרך טובה להכיר את האדם שמולך".
"אז מתי תוכלי להתחיל?"
"אני צריכה חודש של הודעה מוקדמת בעבודה הנוכחית שלי. מה דעתך על הראשון בדצמבר?"
"קבענו. אני אבקש מאורלי, מנהלת משאבי האנוש, לסגור מולך את כל הפרטים. בנוגע לשכר, אנו נתיישר עם מה שביקשת בראיון האחרון עם אורלי"
"תודה על הכל", אמרה בהתרגשות כשכולה מלאת שמחה על קבלת התפקיד ומהמילים החמות שאמר לה. ברוך הסתכל לעברה וחייך חיוך שבע רצון.

עידית יצאה ממשרדו של ברוך, נכנסה למעלית שעד לא מזמן הייתה תקועה בתוכה והתבוננה בסיפוק בחיוך המרוח שהשתקף מהבבואה שלה…