קרב הצעקות

"ג´ני, תביאי לי צעיף" אמא צעקה לעברי מחדרה.
"אני לא משרתת שלך" הבאתי לה מליון ואחת פעם כוס מים. גם לי מגיעה מנוחה.
"תביאי לה צעיף!" אחי ג´ונתן תקף אותי בצעקתו הרמה מחדרו. לרוב הוא רגוע. מעולם לא שמעתי אותו ככה. "אין לי צעיף! לקחת את כל הצעיפים שלי!" צעקתי ונראה שהמקום הפך לשטח קרב. ´קרב הצעקות´, אני יכולה לקרוא לזה ככה. "תביאי לאמא כבר צעיף!!" ג´ונתן פרץ לחדרי וחבט בי. נתקפתי בכאבים. אך הסתרתי זאת, וניסיתי להיאבק בו. הוא חזק מדי. פעם חשבתי שאני יותר חזקה ממנו, המציאות הזאת השתנתה. הוא גדול ממני. "בן זונה" קיללתי אותו וחבטתי בבטנו בעזרת רגלי הימנית. הוא נרתע לאחור וניצלתי את ההזדמנות בכדי להדוף אותו מחוץ לחדר, נעלתי את הדלת בשיא המהירות והתנשפתי נשיפות חרישות. ´מה קרה לו?´ הרהרתי והתקדמתי לעבר מיטתי, והתכסיתי בשמיכה האדומה. אמנם אמא חולה, אבל היא נראית בעיניי מזויפת, היא מייבבת אבל בעיניי זה נראה כמו תסריט. אני לא יודעת מה לעשות.