קצות חוט / השרוט
הוא החל בתפירה – בראשו ראה חולצה נאה, שאותה ירצה ללבוש כמעט בכל יום. אמנם תכנן לתפור עוד אחריה, אך זו תהיה מיוחדת ויפה במיוחד – מתאימה לכל אירוע וכל מצב שיבוא.
תחילה חשב לעשותה אדומה – צבע בוהק, שיהפוך אותו למרכז ויגרום לעיניים להינעץ בו, אך מהר שינה את הצבע למשהו אחר.
כך הוסיף כל פעם עוד קצה חוט בצבע אחר – כי התקשה להחליט על הכיוון הספציפי שהחולצה תקבל בעיניו.
החולצה עם הזמן קיבלה אופי וגוון שונים ומשונים ככל שהמשיך לתפור חלקים ממנה, וכך מצא את עצמו עם חולצה ששונה מכל דבר שהכיר – חולצה שהיתה הוא עצמו – עשויה תקופות שונות, גוונים שונים ושכבות.
הוא לא לבש אותה מעולם, אך היא היתה יצירת הפאר שלו – הייצוג שלו לעצמו בצורת חולצה – כל תפר היה דבר שהתחיל, והצבעים שנמשכו לחלק נרחב בחולצה ייצגו תכונות ומעשים שהתמיד בהם, ואילו אחרים חלקים שלא הצליח להמשיך לאורך זמן.
תגובות (2)
אהלן :)
קודם כל, כתיבה מאוד נעימה. אהבתי את הסגנון. אהבתי גם את העבודה עם הדימוי, שאין יותר מדי השתפכות רומנטית דרך הדימוי, אלא באמת עבודה פרקטית איתו.
אני כן אגיד שהרגיש לי שהסיפור נגמר נורא בפתאומיות! בנית משהו, רקמת משהו, זה התחיל לקבל צורה… בום. סיפור נגמר. אני חושבת ששווה היה או לתת לזה עוד טיפה נפח, בעיקר כי בנית התחלה ובנית סוף – אבל האמצע, הבשר, חסר. או שאולי אפשר היה לשמור את האחד הזה בשרוול (סטגה-דיש) ולחכות שהסיפור יתעבה טיפה. בכל מקרה, זה מרגיש כמו מחשבה לא גמורה.
תמשיך לכתוב :)
האמת היא שרוב הסיפורים שלי הם "קצות חוט" – יש לי רעיון כללי, דרך כלשהי שהסיפור עובר, אך אני באמת לא מצליח לפתח לרוב את הסיפורים.
זו אחת הסיבות שהסיפורים שלי קצרצרים – עולים לי מגוון רעיונות ואני בקושי מצליח ליצור "פילרים" למלא את הסיפור במלל ונפח.
תודה על ההארות ועל הפידבק :)