קטע

עתה,יושבת אני על לבדי על צוק רם,מפנה מבטי מטה,אל התהום החשוכה.
מחשבות רעות חולפות בראשי,מחשבות על הסוף.
הדבר שמפתיע אותי,שעל אף גילי המופלג,רק עתה אני חשה במחשבות אלו.
מחשבות שעולות חרש,בלי שאף אחד ידע,הן כובשות אותך אט אט,מתפשטות באיטיות אך לבסוף הן קטלניות.
למען הסר הספק,לא עשיתי את הדבר שכה חשקתי בו ברגע זה,
הפעלתי שיקול דעת.
אך בכל זאת…
המחשבות…
הן כל כך…
הרסניות.
ואני מקווה שבפעם הבאה יהיה לי האומץ,
לנתק את רגליי מהקרקע…
אל התהום…