קטע קצר-

"את לא חייבת לעשות את זה, את יודעת,"
"שקר, אתה יודע שאין לי דרך אחרת," שערה כיסה את עיניה בזמן שהתכופפה וקשרה את שרוכי נעליה. הוא הביט בה מלמעלה בעצב. "אם תמשיכי להגיד את זה לעצמך, אז ברור שלא תהיה עוד דרך…"
"אני לא עושה את זה, לא בדרך שלך בכל אופן. אם אתעלם מהבעיה זה לא יוכח שהיא לא קיימת, זה רק יראה שאני ממשיכה להתחמק." היא הרימה את התיק שלה, שחוץ מכמה פלסטרים ישנים וקופסאת כדורים לא היה בו כלום וסידרה אותו על כתפה.
הוא נעמד והתחיל ללכת אחריה. ככל שהערב המשיך להיות שקט יותר ויותר כך חששו גדל. הוא ידע שהוא יהיה האשם בסוף אם היא תמות, אך הוא הבטיח לה פעם שהוא לא יתערב לה בהחלטות, והוא הולך לקיים את זה.
הוא נעצר בהפתעה כשהיא נעצרה לבסוף ליד ספסל בפינה חשוכה של הרחוב. גופו לא הספיק להגיב מהר מידי ולסתו חטפה את מלוא העוצמה של אגרופה. הוא מעד אחורה מההדף. ידו נגעה במקום בעדינות ועורו בער מכאב. מעט דם זלג מפיו.
"למה…"
"אני לא רוצה שתהיה כאן. אתה לא צריך את מה שעומד לקרות על המצפון שלך." ראשה היה מושפל כך שהוא לא הצליח לראות את עיניה, אך הוא יחל להרגיש את המבט האפל שלה מכסה אותן, מנסה לקחת שליטה על רגשותיה כדי שהיא לא תתחרט. "כבר מזמן אמרתי לך להפסיק להסתובב לידי. לך תמצא חברים אמיתיים."
"אמרתי לך שאני לא אעזוב אותך." הוא אמר לה, מלא ברגש ובכנות. הוא ידע שהיא אמרה את כל זה רק בגלל שניסתה להרחיק אותו משם. זה לא הכאיב לו.
היא פתחה את פיה כדי לומר משהו, והתחרטה. ידיה רעדו מעט אך היא עצרה אותן לפני שיבחין בך.
"אני לא רוצה לפגוע בך, לך. תמיד אמרת שאני עושה דברים בלי לחשוב, אך על זה חשבתי, חשבתי כל כך הרבה זמן שאני בטוחה שזו הדרך היחידה. אני לא יכולה לאהוב אותך, כי אם כן הם יגלו, ואני לא רוצה שתמות בגללי. אתה צריך לברוח כל עוד אבי לא יודע שאתה כאן, שאתה קיים בכלל בחיים שלי. אתה לא רוצה שהוא יצוד אותך.
אם אני אמות אני רק אעשה לו טובה, אני רק אסיר מעליו את כל השמועות והשקרים לגביי ולגבי אמי. אני רק אעשה טובה לכולם."
היא התרחקה ממנו כמה צעדים ופתחה את תיקה, מוציאה משם את הכדור הקטן והזוהר. ידיה נדלקו באש כסופה כשהיא בלעה את הכדור, נותנת לו לשאוב את כל הילתה אל תוך גופה, לכלות אותה מבפנים.
"תפסיקי!" הוא צעק, למרות שכבר היה מאוחר מידי. "אני יודע שאת יכולה לעצור את זה. תפסיקי!" הדמעות שזלגו מעיניו היו שקופות, מוכיחות את חפותו כאנושי. הוא רצה להתקרב ולעטוף את גופה,
לתת לה הרגיש חיבוק אחרון אמיתי אך ידע כמה זה מסוכן להתקרב, והיא לא היתה רוצה שיקרה לו משהו.
"אתה כל מה שרציתי, אבל אני לא יכולה לקבל אותך; אני לא יכולה להיות אנוכית למנוע ממישהי אחרת אושר שוודאי מגיע לה יותר ממני. אולי אני אמצא אותך יום אחד, אבל כרגע דבר לא ישנה." היא ניסתה לחייך אך חיוכה התעוות בשל יובש גופה. "אני מניחה שזו פרידה גרועה," היא מלמלה לפני שהלהבות כבו, והותירו את גופה מוטל חסר חיים על האדמה.