קופסת העץ

לפני שקיעת החמה בליל שבת, עמדה הגברת וכיסתה עיניה כאשר ראשה נעטה במטפחת. היא דלתה מטבעות מנרתיקה ושפכתם אל תוך קופסת עץ במטבח, וזאת באומרה דברי ברכה על הבית הזה, ועל בעלה. ואת המטבעות בקופסת עץ שמרה היטב בארון מטבחה, כי נועדו הם אל האביונים והאומללים. נרות שבת בערו ורוח השבת נשבה אל תוך הבית. כשהיא מהלכת למיטתה ללנון, ויקם בעלה וינטול את מטבעות הכסף אשר היו, וישמרם אליו.

באישון הליל שלמחרת נשמעו נקישות על דלת הבית. הקיצה גברת הבית, ובראותה איש זקן שאלה – מי אתה ומה לך? משך בכתפיו הוא, רעב אני, וכסף למזון לא היה לי. ותען לו, הכנס ואבשל סעודה כחפץ ליבך. קימט גבותיו והשפיל ראשו באומרו – ליל מנוחות ואיני רוצה להטריחך. אנא, הביאי מעט פרוטות ללחם.
ותלך הגברת אל מטבחה ותרשרש בקופסת עץ ששמרה לעת, ולא תשמע דבר. ותאמר לו, כנראה בעלי הרים תרומה לעני ואין בידי לתיתך. בוא עם השחר, ויהיו בה מטבעות. וילך הזקן לדרכו.

באור ראשון נטלה תפילה הגברת והשחילה מטבעות כסף אל תוך הקופסה. ויראה זאת בעלה ובסתר יקחם.
והנה שב הזקן לפתח ביתם, ומתרפס למעט מטבעות ללחם. תציע לו בשנית, הכנס ואבשל סעודה כחפץ ליבך. וירא הזקן את בעלה ויגד לה, איך אכנס לבית אישה נשואה? הלכה הגברת לקופסת העץ וריקה היא.
ותגיד לו, אלוהים ודאי תרם זאת לעניים. ויבוא הבעל, ויציע לזקן לשרתם עבור שכר הוגן. הזקן, אל חשש, נענה להצעה והחל במלאכה.
בתחילה, ביקש ממנו הבעל למיין את ספרי הקדושה, ולאחר מכן לסדרם באצטבה, וכך עשה. הביט הוא בשעה וראה כי נעשה מאוחר, ביקש לעזוב ולקבל מבוקשו. וכך קרה, אך הבעל שכנעו להישאר לימים נוספים. ובארוחת הערב בישלה הגברת מרק חם. ימתין הוא עד השלמת ארוחתם של הזוג, ויאכל הזקן, וישבע.

ביום שלמחרת, התבקש ממנו להכניס את עודפי הרהיטים העתיקים, חסרי השימוש הנמצאים בחלל הבית, אל עליית הגג. וכך עשה. וכשביקש לקבל מבוקשו, קיבל, אך הבעל שכנעו להישאר, וזאת בעד שכר גבוה אף יותר. וימתין עד השלמת ארוחתם של הזוג, ויאכל, וישבע.
ויקץ ביום נוסף, ויאמר אליו הבעל, עזור לי להתרחץ. והזקן בא לעזרתו וסייע לו. מבקש ממנו הבעל, סבן גופי ושטוף. והזקן השפיל מבטו והמשיך בעשייה.
בשעת הארוחה, לגיזתו נפלה על הקרקע. ויבקשהו, זקן! הרם זאת. והזקן גחן מטה באיטיות ונאנח. שב נא, אומרת האישה, כי אינך צעיר עוד. גוהר אליה הבעל – עבור שכר זה עובד! והבעל מרתית את רגליו ברוגז, והן משמיעות קול תקתוקים נוקב. יזרזו בדחיפה מטה. וירם הזקן את הכלי ויביאהו לבעל. ושתק הוא, שתקו כולם.
ימים עברו, והנה בא הבעל אל הזקן וביקש שיעזוב, כי עבודות הבית תמו. ויאמר לו, אנא השארני, וכי אני זקוק לשכר. אך הבעל שלח אותו לדרכו.

ויאמר הבעל לאשתו, אצא אני אל העבודה. אך למעשה, יצא הוא אל השען הקרוב, הישב בלב היישוב. וראה שם את הזקן. ואינו אחד מן הפועלים. לחש לו, אינני ידעתי כי גנב אתה. ויענה הזקן, אינני. ויוציא את המטבעות שהרוויח בעבודתו וירכוש שעון עבורו. וכך עשה גם הבעל עם מטבעותיו.