קוסית

התבלבלה לו המילה, הוא אמר קוסית במקום כוסית, ועכשיו הוא מאושפז במחלקה של הטיפול הנמרץ בבית החולים שיבא בתל השומר, ויש לו צינורות מחוברים לגוף שמאכילים ומשקים אותו, ומוציאים ממנו את הפיפי ואת החרא, והוא לא יכול לדבר ובקושי לנשום, בגלל זה יש לו מסכת חמצן שעוזרת לו לנשום לתוך הריאות שלו, כלומר מה שנשאר מהריאות שלו. והוא כל-כך מסומם מהתרופות, שהמוח שלו לא עובד, וכל מה שהוא יכול להגיד ואומר זה איי איי. אנחנו ביקרנו אותו בבית החולים והבאנו לו פרחים, אבל מה הוא יעשה עם הפרחים, שאלה מיטל, והיא צודקת, אין לו מה לעשות איתם. ודיברנו איתו, וראינו שהוא שומע, לפי הבעות פניו, אבל הוא לא היה יכול לדבר והוא באמת לא דיבר, רק הוציא כל מיני קולות גרוניות שאמורות הין להיות תשובות או שאלות ברורות, תמציתיות, קצרות ומדויקות, ל-מה שאמרנו לו, אבל אנחנו לא הבנו מה הוא מנסה להגיד. ואז הדוקטור אמר שיצטרכו לקצור לו את הרגליים ואת הידיים, כי יש שם נמק שמתפשט, ואם זה יגיע ללב הוא ימות. אז יצאנו מבית החולים אני ומיטל, והלכנו ככה לאורך הרחוב האביבי, ומיטל אמרה שהוא אמר קוסית ולא כוסית כי הדיבור שלו תמיד היה קצת משובש, והוא רצה רק לשתות קצת בבר בשביל לתפוס ראש, ולא להתחיל או להעליב חברה של אף-אחד. אבל האף-אחד הזה לא הבין ולא היה מוכן להבליג על מה שהוא חשב ששמע, ועשה מהחבר שלנו שרגא עיסת בשר מדממת, ועכשיו הוא בבית החולים שיבא בתל השומר בטיפול נמרץ, והוא לא יכול לנשום בכוחות עצמו, ואפילו הוא כבר לא מסוגל כמעט לחשוב, ורוצים לקצור לו את הרגליים ואת הידיים כדי שהנמק בהם לא יגיע ללב. וכל זה קרה בתל-אביב בשנת 1993, ועכשיו אנחנו ב-2018, ושרגא לא חי יותר, כי חצי שנה אחרי שקצרו לו את הרגליים והידיים בגלל שהוא התבלבל ואמר קוסית במקום כוסית – הוא התאבד, כי הוא לא היה יכול לחיות בלי רגליים וידיים. הוא אגר הרבה כדורי שינה ובלע אותם בבת-אחת בלי שהמטפלת תרגיש ותבין, והפך למלאך אי-שם בתוך עומק העולמות האינסופיים. כי מיטל אמרה שאין מצב שהבורא ישלח אותו למקום לא טוב בגלל שהתאבד, כי היו לו את כל הסיבות להתאבד, כמו שעד יומו האחרון הוא לא הצליח לדבר, והוא כתב במכתב ההתאבדות שלו אותו כתב עם השיניים רק מילה אחת, "כוסית", ואז מת.