קבר של בוקר

ההתמודדות שלך עם עצמך היא הדבר הכי מאתגר שקיים.
לא עוד דיעה מזלזלת, לא עיקום אף, אף לא גיחוך.
לא, לא זה אתה שמאמץ אחר לך.
ואתה ממשיך לחיות ובטוח שמה שמפריע זה הצחוק המלגלג והסטיגמה.
והסטיגמה קיימת ואתה נצמד אליה, אתה אפילו מכחיש כי אסור לך- אתה לא כזה.
גם כל החברים אומרים ואפילו אבא.
ובלילה זמן האיכות שלך עם עצמך, עצמך המודחק, הרמוס אתה נותן לו להתבטא.
והוא מתבטא- הוא קם לתחייה, הוא חי וקיים
והוא בוכה.
ויש שם הרבה בכי ודמעות וכרית ספוגה ודף מקומט ועט שהתגלגל לרצפה.
הוא שם, לא מלגלג אבל נמצא איתך, לבדך.
וזה אתה.
כן, כן ז ה אתה.
ואתה קובר אותו עם זריחת החמה, עת יפציע השחר.