צעיר לנצח

"מר סמית' אדון ג'יימס מבקש שתעביר לו את החשבונות " אמרה בקי, שותפתו של מר סמית' לעבודה.
"אין בעיה" אמר מר סמית' ותקתק במחשבו השחור.
מר סמית' היה איש רגיל, שעובד בעבודה רגילה, וחיי חיים רגילים.
לפעמים היה שוקע מר סמית' במחשבות על כמה טוב היה לחזור להיות צעיר, לבלות עם החברים, לחזור מאוחר הביתה, ליהנות מהחיים.
למר סמית' היה בית גדול ברחובות הצפופים של לונדון, בית נאה, שהתגאה בו מאוד.
הוא היה זורק את תיקו על שולחן העץ העבה שמונח בכניסה, מוריד את מעילו השחור, לוגם מעט תה, ושומע מוסיקה קלאסית.
למר סמית' לא היו ילדים, והוא לא היה בטוח אם הוא רוצה ילד.
למר סמית' גם לא הייתה אישה, הוא היה רווק שחיי בבדידות.
לפעמים הוא היה מצטער על בדידותו הרבה, ולפעמים היה שמח שלא נגזר עליו לחיות עם אישה שתשנה את חייו.
בזמנו הפנוי הוא היה פורט על גיטרתו העשויה מעץ מלא משובח, גיטרה יפיפייה שאהב מאוד והיא הייתה לו כידידה.
מר סמית' היה איש בודד, אבל הוא למד שבבוא ביום, מתי שהוא היא תבוא
אבל בינתיים נשאר לו רק לחכות
ולהיות צעיר לנצח…..