צעדי הבחירה

קול צעדיה נשמע ביער האפל, עיניה אדישות כמסכה חוסמת-רגשות, רק חיוך מריר נגלה על שפתיה האדומות, מנוגדות לעורה החיוור, המזכיר את צבעו של הירח כאשר במלוא גודלו.
"לאן צעדייך מובילים?" קול משועשע נשמע מבין ענפי העצים הנישאים גבוה מעליה, מטילים צללים על דרכה החשוכה למחצה. חיוכה גדל במקצת, ניצוץ מסוכן נראה בעיניה, המבזיקות כאשר חולפת על פניי הצללים העוטפים את סביבתה.
רגליה נגעו בקרקע בעדינות, כמרחפות על פני האוויר החנוק, ידה הימנית החזיקה סכין מאורכת, מעוטרת בציורים החרוטים על גביה. אחיזתה התהדקה על קת הסכין אשר בהקה מאחורי החשכה.
היא לא ענתה לשאלתו של מקור הקול, הרי ענתה לו על כך פעמים רבות, אך מעולם לא השיב לה בתשובתו, רק שאלות הדהדו באוזניה.
היא נעצרה בצומת בעלת שלושה דרכים המובילים עמוק יותר ליער האפל. היא נאנחה, והרפתה מאחיזתה בסכין, הסכין נצצה לרגע, כמלגלגת עליה ולאחר מכן נפלה על האדמה מלאת האבנים בקול קרקוש צורם. חיוכה נמחק ונשארו רק עיניה העצובות.
כל החלטה עליה החליטה, הובילה אותה לדבר נורא. מדוע שעכשיו אינה תבקש את עזרתו? ראשה הביט בכל שלושת הדרכים הנגלים לפניה, כולם נראו אותו דבר. יבבה שקטה נפלטה מפיה, היא חייבת לעשות זאת.
"איזו דרך עליי לבחור?" קולה נדמה כרשרוש עלים ממרחק, חלוש.
למשך דקות ארוכות לא נשמע דבר מלבד קולות הינשופים אשר המהמו מבין העצים.
"איזו דרך את רוצה לבחור?" קולו נשמע לאחר זמן מה. היא הרגישה שחיוך רחב במידה לא אפשרית נראה על פניו, למרות שלא ראתה אותו.
היא חשבה מעט, שנאה היא כאשר ענה לה על שאלות בשאלות.
"איני יודעת." אמרה לבסוף בכניעה, ראשה מושפל מטה ושערה עטף אותה כווילון.
צחוקו הדהד בכל היער, ידיה נקפצו לאגרופים.
"אז," אמר קולו של החתול,"זה לא משנה."
היא הרימה מבטה אל צמרות העצים, בתקווה שמסתתר שם. מחשבותיה התרוצצו לכל עבר. היא הרימה את הסכין מהאדמה, וחיוכה חזר לפניה. צעדה היא בעיניים עצומות ליעד לא מוכר.