צללים
צללים, מאז ומתמיד אני רואה צללים.
צללים המרקדים מול עיני, ומותירים אותי שקועה בהם,
צללים היבגדו בי בשביל עצמם, צללים אלה.
הם אנחנו, אנחנו צללים המרקדים מול עיניהם של אחרים,
משקרים להם, ולבסוף בוגדים בהם, בוגדים בעצמנו.
הצללים, לא מוותרים, ממשיכים לשקוע בבועה שלהם.
צוחקים, נהנים.
ואנחנו בסוף,
סובלים.
תגובות (1)
היי רציתי לומר לך כמה דברים א הסיפור מושלם אבל קצר
ב אהבתי את השם צלילים זה כאילו בא ולוחש לי לקרא את הסיפור שלך
אני מציאה לך להמשיך לכתוב סיפורים
באהבה אריאלב
אה ונ.ב תקראי את הסיפור שלי טוב הוא נקרא החיים בבית היתומים