ציצי אמריקאי

כי היה לה תוצרת חוץ. אני רציתי תוצרת הארץ, אבל היה לה תוצרת חוץ. "זה עשוי מסיליקון אמריקאי מקורי," היא אמרה לי, "היישר מערש הקפיטליזם," "אבל אני רוצה תוצרת הארץ, אפילו גבינה וחלב אני קונה תוצרת הארץ," "מה זה משנה לך, זה רך ונעים," מיששתי את זה, וזה הרגיש לי אמריקה, "אני לא מכניס את זה לפה, אני רוצה תוצרת הארץ, ואני רוצה להרגיש תוצרת הארץ, כל השדיים הכי יפים הם תוצרת הארץ, מה עם מייסדי הארץ, כל הפועלים שייבשו ביצות ובנו ערים וטכנולוגיה, מה, את לא סופרת אותם," "עם כל הכבוד לדור המייסדים," היא אמרה, "הם לא הצליחו לייצר סיליקון מספיק טוב לציצי שלי. תראה איך הוא זקוף ורך וגדול, הרי זה החלום האמריקאי," "אני לא רוצה חלום אמריקאי, אני רוצה חלום ישראלי. מדינה סוציאליסטית כמו שדור המייסדים התכוונו שתהיה, ולא נשים חסרות אמצעים שנודדות ברחובות בין פחי-זבל, ומחפשות מציאות באשפה עם שדיים נפולים," "אני מצטערת מאוד, אבל אם הנשים האלו שאתה אוהב היו עושות מה שצריך לעשות, היה להן כסף למלא את הציצי שלהן בסיליקון," "מה הן צריכות לעשות? למכור את הגוף שלהן? למכור את העקרונות שלהן? להפוך את עצמן לתעשייה במקום לדאוג לערכים? אני לא מסכים לזה. אם אישה עושה משהו נעלה, למען הסביבה, והסביבה לא מתגמלת אותה, הרי זה רע מאוד, ולא מגיע לה שיהיה לה ציצי נפול," "אנחנו חיים במדינה שנוסדה כסוציאליסטית," היא אמרה, "אבל היא הופכת קפיטליסטית יותר בכל יום ויום, לכן רק הנשים החייתיות חסרות המצפון והערכים שורדות. ברומא על נשים כמוני להתנהג כרומאיות, כלומר כקפיטליסטיות, לדרוס או להידרס," "לא אקבל זאת," כעסתי, "אנחנו לא חיות, זו בעיה שהמדינה מתגמלת רק רווחים כספיים, ולא רווחים ערכיים ומוסריים, זה מדרדר אותנו לאבדון," "אז אני לא אתן לך לגעת בציצי האמריקאי המפואר שלי," היא אמרה בהתרסה. "לא רוצה בכלל לנגוע בו, אני רוצה ציצי ישראלי סוציאליסטי עם ערכים, ולא ציצי שנוצר מתעשיית הממון הנבזית. את יכולה לקחת את הציצי האמריקאי שלך, הקפיטליסטי, ולדחוף אותו לפה של מישהו אחר!" היא הסתכלה בי בזעם, ואמרה – "וזה בדיוק מה שאני אעשה!" ויצאה את הבית הישראלי הסוציאליסטי שלי, והשאירה אותו נקי מהשפעות קפיטליסטיות. סוף-סוף יכולתי לנשום.