ציפור יקרה, את הכי יפה

ציפור אפורה,
אל תבכי, בבקשה
אל תעלבי מהציפור המגודרת
שצייצה בלגלוג שכנפייך חסרות צבע.
האמיני לי, ציפור יקרה,
מכל ציפור גנדרנית שנוצותיה צבעוניות,
את, את הכי יפה.
ואם נוצותייך לא אדומות כפרג, זה בסדר,
ואם נוצותייך לא כתומות כתפוז,
או ירוקות כעלה, או כחולות כשמיים.
זה בסדר, ציפור יקרה.
צבע כנפיך לא חשוב, כל עוד את עפה,
כל עוד את חופשייה.
ואולי אין לך עושר רב, יקירה,
אך האושר העוטף אותך טוב בהרבה,
לא כך, אהובה?
חייכי, צייצי, שברי חומות נטושות,
אהבי, ספרי, העירי בבוקר ליל עולמות.
שירי, אהבי, רסקי פחדים וזעקות.
ובבקשה, סמכי על מילותיי, אהובה,
האמיני לי כשאני אומר
שאת לא אמורה לפחד מלהביט על עצמך,
להביט בהשתקפוך שבנהר.
כי את יפה, ציפור,
הרי כנפייך אפורות כחופש, הן יפהפיות.
אך אם את מעדיפה
להאמין לציפור הגנדרנית,
הביני, בבקשה,
כי אולי צבע כנפייך חשוב, אך לא רק,
ואם רק תביטי אל תוך נפשך,
ציפור יקרה,
את תביני שאת, את הכי יפה.