ציפור חופשייה

החיים שלי הם מורכבים משטף של רגשות, והרגשות הללו תמיד חייבים להיות מקובעים בתוך החוקים של החברה.
החברה שלא מצליחה לראות אותנו כבודדים, ועד שמצאתי את הדרך לא להיות בודדה יותר אז לפתע בונים כלוב בשבילי "שיגן" עליי מכול פגע. אבל הכלוב הזה פוצע אותי יותר חזק ממה שמצליחים לראות.
הכלוב הזה מפריד אותי מהיחיד בעולם שהייתי רוצה שיהיה לצדי ואני הייתי רוצה כלוב אחר אחד רך יותר, שבוא אני מארחת את מי שאני רוצה והכלוב הזה יגן על האהובים לי אבל רק אם הם רוצים בכך.
ואני אוהבת שמו של האהוב ישמר בסוד אבל הוא ציפור חופשיה והוא יכול לחשוק בכול אחת אחרת, הרי יש אין ספור נפשות חופשיות אבל הוא בוחר בי כל פעם גם שאני נופלת.
וככל שהוא מתקרב הכלוב סוגר עליי מוחץ אותי מכאיב לנשימתי, ובראשי עוברות מחשבות. כמו איך אני יכולה לברוח מהכלוב הזה. איך אף אחד לא רואה שאני כלואה.
ובימים גשומים במיוחד שהכלוב קר במיוחד אני מתפללת להיות ציפור מתה. אבל אז אני נזכרת שהמוות הוא לא תמיד התשובה כי אחריו הכול שחור אין המשך.
המחשבה עלייך מצילה אותי כי אני יודעת שיום אחד אתה תמצא דרך לשחרר אותי מהכלוב הזה ושנינו נהיה חופשיים לעוף בשמיי הלילה.