צייד

צבי שלום.

קראתי את הקטע הקצר שפרסמת, אחר-כך קראתי עוד שני קטעים קודמים. נראה שיש מוטיב חוזר שנראה כמו תהיות של הפרט בתקופה המודרנית, שלא לומר סוג של קינה.

חשבתי שהרעיון יפה.
לגבי הביצוע, דברים שקצת הייתי משנה:
"היער היה עשוי ממבנים מרובים עשויים מאבן" – אני משתדל להמעיט ב"היה" איפה שאפשר. אפשר להשמיט, אפשר לחפש תחליפים. אם אתה מתעקש, אני חושב שכדאי להוסיף פועל בעבר שמתאר את מעשיך ביער. לדוגמא "היער אליו הגעתי, היה עשוי…" או "היער בו צדתי, היה עשוי…"

"איפה שהיו" ניסוח לא מוצלח
"מאה עצים עם פירות" – מאה עצי פרי, אלה לא סתם עצים שמישהו הניח עליהם או לידם פירות.
"פירות מתאימים למאכל" – פירות טובים למאכל, פירות ראויים למאכל.
"ליד כל עץ היה עומד שומר" – שוב "היה" פשוט יותר, "ליד כל עץ עמד שומר"
"כל צייד שהיה נותן לשומר ניירות אושר. היה מקבל בחזרה מהשומר שהשומר היה עולה בשבילו על העץ ומוריד משם פירות" – המשפט הזה פשוט מבולבל ולא מוצלח.
"אפשר היה לחזור" – שוב "היה"
"מבלי דאגות גופניות ולחזור לחיים הנפשיים." הייתי מוותר על ו' החיבור. שים פסיק. השינוי מעצים את המשפט האחרון.

עוד משהו קטן. אתה מתחיל מסיפור אישי ומסיים בתיאור כללי. הרגשתי שהחוסר עקביות קצת פוגם. הייתי מנסה לבחור אחד ולהתמיד בו.

בשמחה. נחמד לגלות כותבים שלוקחים את ההערות לתשומת לבם.