ציון כפול 14

שנים שאני מכיר את ציון. הוא הולך בצד השני של הרחוב כל בוקר באותה שעה. בדיוק בשעה שאני הולך לעבודה. ברחוב השני אני כבר מאבד אותו בגלל הפנייה שמאלה ברחוב ג'.
לא שאני מכיר את ציון. למען האמת, אני לא יודע עליו כלום. אני קורא לו ציון רק כי נורא מתאים לו ציון. הוא הולך לעבודה ואני חושב בראש על זה שאולי הוא אדם נורא מעניין בשם אברהם ואני לא מודע לזה. טוב, אולי אני סתם משועמם.

יום אחד החלטתי שאני מגלה מי זה ציון. אז לקחתי חופש מהעבודה ויצאתי אחרי ציון כדי לראות לאן הוא הולך. הוא פונה בג' ואני אחריו. כאילו כלום. והוא אפילו לא שם לב. כאילו הוא איזה ציון מנותק.
הוא דפק על איזה דלת שביקשה סיסמא. הוא אמר אותה בשקט. כמעט בלי שאני אשמע. אחרי שהוא נכנס, אני הצלחתי להידחף שם.

כשנכנסתי, לא יכולתי להאמין. זה היה חדר עם בערך 14 ציונים. כל אחד שם- בדיוק אותו דבר. כאילו מישהו החליט שהוא רוצה לשים את ציון במכונת צילום ולשכפל 14 פעמים. ולכל אחד נורא מתאים השם "ציון" זה היה מדהים ומפחיד.

אחרי שהתחבאתי שם, הבנתי פחות או יותר מה קורה שם. יש שם איזה ציון ראשי. "אלפא ציון" שהחליט שהוא לא רוצה לחיות את החיים שלו יותר מפעם בשבועיים. אז הוא שכפל את עצמו 14 פעמים וכל אחד מתחלף בסבב קבוע עם ציון אחר. כל יום- ציון חדש.

זה היה לי יותר מדי. אז החלטתי לעזור לאחד מהם. כשהלכתי לעבודה יום למחרת, ראיתי את ציון. בדיוק באותה שעה כל יום. כמו שעון שוויצרי. עצרתי אותו ואמרתי שלום. הוא גמגם משהו על זה שהוא צריך ללכת לדודה שלו. סיפרתי לו שאני יודע הכול. סיפרתי שנכנסתי למועדון הציונים בפנייה של מנור וסיפרתי לו שאני יודע שהוא שם רק אחת לשבועיים. זה כאילו הקל עליו כשאמרתי את זה. וכשהוא הגיב, אני התחלתי לרעוד.

"הוא מחזיק אותנו שם בכוח. הוא לא מרשה לנו לחיות בימים שאנחנו לא בחוץ. אתה יודע כמה רע זה לחיות רק פעם בשבועיים? לעבוד רק פעם בשבועיים? לאהוב רק פעם בשבועיים? זה פשוט נורא."

אני החלטתי לעזור לציון ולברוח אתו לחוץ לארץ. הוא מתנהג נחמד והוא מאוד שמח לחיות כל יום. מסתבר שהשם האמתי שלו הוא משה. אבל אני קורא לו ציון. נורא מתאים לו ציון.