ציוויליזציה.

אם אתה רוצה לחיות, עליך לאכול, ולאכול משמעותו להרוג.
אם אתה רוצה לשרוד, עליך להיות חזק, ולהיות חזק משמעותו להתחרות, לפגוע באחר, ולפעמים עד המוות.
בטבע קיים מאבק כוחות מתמיד, מי יחיה ומי ימות, מי יאכל ומי ייאכל, מי ישרוד ומי יכחד. על מנת להתקיים, עלינו לגרום למותם של יצורים אחרים, כך גופנו בנוי, על מנת להבטיח שלנו סיכויי הישרדות גבוהים יותר משל שאר בני מיננו, עלינו לדאוג לכך שיהיו סיכוייהם נמוכים משלנו, ואם אנו רוצים יתרון כלשהו, עלינו לקחתו מהם, כך החברה בנויה. הטבע מתוכנן כך שתמיד יהיה מאבק אלים על החיים, על כוח ועל הישרדות.
אנשים רבים ירצו לחשוב שהציוויליזציה, התרבות האנושית, שמה סוף למאבק זה בקרב בני האדם, שהיא הביאה אלינו את חיי הנוחות, השלווה והרוגע. אך האמת היא שהציוויליזציה רק העבירה את המאבק אל מאחורי הקלעים. כעת זהו מאבק בלתי נראה. אם רצונו של אדם לאכול, אין עליו לצפות בהרג טרפו, דלתות בית המטבחיים סגורות בפני הלקוחות. אם ברצונו להתחרות בחברו, יוכל לתקוע סכין בגבו, אין לו צורך בהתמודדות עמו פנים אל פנים. בציוויליזציה, אין החזק שורד, אלא התככן, התחמן, זה שיודע להשאיר את מאבקו מאחורי הקלעים, ועם זאת לשמור אותו במלוא תוקפו, מאבק אלים ואכזרי לא פחות, אך עכשיו בלתי נראה. הכישרון הנצרך בכדי להצליח בציוויליזציה הוא היכולת לפגוע ביריב, מבלי שאף אחד יבחין בעובדה שהרגת אותו בכדי להרוויח מכך. במילים אחרות, עלייך לשמר את מאפיינך החייתיים ולהמשיך במאבקך הטבעי, אך כלפי חוץ, לשמור על חזות של אדם מתורבת – זוהי משמעותה של הציוויליזציה.