צבעים מחייכים

היא קמה כסערה מתוך האדמה,
אישה יפה עם שיער בצבע האפלה,
דמעותיה טבלו בצבע השחור,
כל דמעה שצונחת לאדמה,
מיד מצמיחה צבעוני שחור.
חבלי כאב עטופה והיא זולגת,
זולגת דמעות בצבע השחור.
מנסים לגרום לה לחיוך,
אך דמעותיה ממשיכות.
אחדים מנסים לגרום לה לצחוק,
אך הדמעות ממשיכות לזלוג.
אגני דמעותיה מלאו שחור,
רק אפלה יש לה בתהום.
יום ירח בהיר מפציע בערב קריר,
ירח שהאיר את האפלה השחורה,
פתאום החיוך והצחוק מחליפים
את תהום האפלה שבה פשטה.
דמעותיה לבשו צבעים שונים,
לא עוד שחור אפל ומעיק.
דמעותיה נצבעו בצבעים מחייכים,
אדום, כתום, צהוב, ירוק וכחול,
את אגני דמעותיה ממלאים
ועכשיו, הדמעות נושרות לאדמה
ומצמיחות שדה צבעוני מלא חיים.
צבעונים בכל הצבעים ממלאים אותו,
דמעות העצב, הפכו לדמעות שמחה.
הצבע צבע את חיוכה בצבעי הקשת,
מחייכת היא לשמים, ידיה למרומים.
רוצה לצעוק שהיא שמחה,
רוצה לתת לכולם להרגיש,
קחו גם אתם, לכם, מעט צבעים.
כפות ידיה נפתחות למרומים
והיא מבזיקה כמו ברק לשחקים.
ממנה קשת צבעונית עולה למרחקים
היא צבעה את השמים בגוונים צבעוניים,
גוונים שיעטרו את הקשת במרומים.