צא מהכלא

מחר משחררים אותי. הם אומרים לי שמיציתי ואני יכול להגיד לכולם יפה שלום ולהמשיך בחיים שבהם הפסקתי.

אני בכלא כבר בערך 6 שנים. בשנה הראשונה, היה קשה. הייתי עצבני וכעסתי על כל מי שבא להגיד לי שלום או להתחיל איתי שיחה. בשנה השנייה, היה יותר ויותר קל. אני הבנתי שאני אהיה שם לעוד 5 שנים, אז עדיך להתחבר עם אנשים ולהכיר. הרי, אני צריך לשרוד. מאז, נהיה קל. הייתי חבר של כולם והיו לי איזה 4 כינויי חיבה, אחד לכל בניין במבנה. היה לי כל כך טוב,שאפילו הנשים כבר לא חסרו לי. ואז, הסוער אומר לי: "סע לשלום ברנד, המפתחות בפנים. אתה משוחרר".

בחצי שעה שאחרי, אני כבר הייתי בחדר הכושר של בית הכלא, מפרק אגרסיות. אני לא רוצה להשתחרר מהכלא. מה רע לי פה? יש פה חדר כושר, אוכל טוב, אני לא משלם מיסים ואף משפחת פשע לא נושפת לי על העורף בגביית כספים. כאן יש לי חברים והאנשים מבחוץ מבקרים אותי כאן פעם בשבוע. טוב פה. שם- רע.

שיחררו אותי. אני התווכחתי איתם שם והם פינו אותי בכוח. החארות האלה, רואים בנאדם שטוב לו וחייבים להוציא אותו לעולם בחוץ. חייבים לשחרר.
אז החלטתי. לשם, אני עוד אחזור. אז רצחתי מישהי. לא הכרתי אותה אבל תוך חודשיים- חזרתי. עכשיו אני שם עם כולם וטוב. והקטע היפה, אני לא אשתחרר עד 25 שנה מעכשיו.