פשוט למות

אני רציתי כמה רגעים לבד, לפקס את עצמי.
מסתבר שזה לקח קצת יותר זמן.
אני לא רציתי לפגוע באף אחד, באמת שלא, זה פשוט קרה.
אף אחד לא האמין כמובן.
הלכתי אל חדרי. הכל היה מעורפל אצלי והרגשתי כאילו עוד רגע וראשי צונח.
"תתרחקי מהחלון הזה, זה מסוכן." היא תמיד אמרה לי. אני לא מבינה מה מסוכן בלעמוד ליד חלון?
אה נכון, ההפרעות שלי.
הייתי בקומה יחסית גובה- כך שאם אפול וודאי שלא אחיה. רק רציתי לדעת מה יקרה, אבל ברור שלא היה לי את האומץ לכך.
בעיקר בגלל שאיפה שהוא בעולם מישהו וודאי היה כועס על ילדה כמוני שקפצה מין החלון.
אז התרחקתי ממנו ולא קפצתי.
הבטתי בקנווס שניצב מולי על השידה. פשוט הרגשתי שאני חייבת לפרוק עצבים. לקחתי את מיכל הצבע הלבן שלי ואת המברשת, טבלתי בפנים והתזתי במומחיות על הקנווס, מוחקת באכזריות את התמונה שהיתה מצוירת שם.
זה באמת עזר, אם להודות באמת.
הלחץ בחזי רק הוסיף להשפיע עליי והאט מעט את נשימתי. הרגשתי את ידי מטפסת מעלה ומוחצת את החולצה באזור. קרסתי על ברכיי. פתאום הבחנתי בכך שאני בוכה.
הכל פשוט הרגיש מיותר כל כך עכשיו.
אני מודה להם על שניסו לעזור לי, על שתמכו בהכל, אבל עכשיו, ממש עכשיו, אני מרגישה כאילו אני רוצה למות.