פרק בי"ת
ארבעים שנה הם היו נשואים. את הפגישה הראשונה שלהם היא זוכרת כאילו היתה אתמול. היא היתה בדרך למסיבת כיתה. לבשה שמלה שחורה קטנה, נעלה נעלי עקב מכאיבות וצעדה במורד הרחוב. בתחנת האוטובוס ישב נער והביט בה בעינים אפורות ובמבט קצת אבוד. הוא שאל אותה על הדרך לרחוב פרישמן. ניסתה להסביר, אבל כשראתה שאינו מבין הציעה ללוות אותו עד המקום. למסיבת הכיתה כבר לא הגיעה.
מאז הם ביחד. ארבעים שנה. יחד הקימו בית, יחד גידלו ילדים ויחד תכננו את חייהם אחרי הפרישה לגימלאות.
והוא לא זכה. לא זכה לפרוש, לא זכה לרקוד בחתונת בתם ולא זכה להכיר את הנכדות המקסימות שחגגו לא מכבר שנתיים.
חמש שנים מאז שהלך. כבר שנים שהחברים והקרובים מנסים לשכנע אותה לפתוח בפרק בי"ת אבל היא בשלה. נאחזת בזיכרונות. איך תוכל לראות גבר זר בנעליים הגדולות שהשאיר. גבר אחר שיפעיל את מדיח הכלים, אחר שיקרא עיתון מול הטלוויזיה, גבר אחר שישכב לצידה במיטה. גבר אחר לריב איתו.
אתמול יצאה מן הבית, כדרכה מדי שבוע, אל המועדון השכונתי. בשמלה שחורה ארוכה ובנעלי סניקרס נוחות הלכה במורד הרחוב. בתחנת האוטובוס ישב גבר מבוגר שהביט בה בעינים אפורות ובמבט קצת אבוד. שאל על הדרך לתחנה המרכזית. מכיוון שעייפה מהליכה ישבה לידו להסביר לו כיצד לנסוע. האוטובוס הגיע אחרי רבע שעה. חמש עשרה הדקות הקצרות ביותר שהיו לה בחמש השנים האחרונות. האוטובוס הגיע מוקדם מדי. הוא עלה עליו ונופף לה לשלום ולתודה. כשהסתכלה למטה ראתה על השמלה שלה פתק לבן מקופל. פתחה אותו וקראה: "יוסי כהן. טלפון 7665463"
תגובות (2)
שלום.
הגבתי בעבר על הסיפורים שלך. אין לי משהו מעורר מחשבה לכתוב על הסיפור הזה.
שמתי לב לשני דברים בסיפוריך. יש לסיפורים מעין קו עלילתי דומה. דמויות מינוריות, לפעמים טיפוסים קצת משולי החברה (מטופלת בהוסטל, עולה חדשה וכדו'), חיים פשוטים (שנראים מאושרים), והפואנטה היא בדרך כלל רגעי אושר קטנים, ונראה שיש בך אהבה גדולה לדמויות שאת כותבת עליהם.
הדבר השני ששמתי לה הוא החזרה כמעט בכל הסיפורים על השימוש באוטובוס. אני אדם שמאוד מתחבר לכלי התחבורה הזה, אני חושב שהוא רומנטי במידה מסוימת, ואני נהנה לסוע באוטובוס ולהתבונן באנשים. כרגע פחות בגלל הקורונה, ובתקופה של השנים האחרונות לפני הקורונה שמתי לב שכמעט כל הנוסעים עסוקים בניידים, אבל עדיין יש לי אהבה לכלי תחבורה הזה.
מעבר לרעיון של כתיבת רומן שהקו המחבר בין הדמויות הוא באמת האוטובוס, שהוא רעיון קצת גדול מדי אולי, חשבתי להציע לך להתחיל לשלב בין דמויות מסיפורים שונים על ידי המפגש באוטובוס או בתחנה, להוסיף עוד ממד לדמות שכבר כתבת עליה, וזה יכול ליצור חיבור נחמד בין סיפורים. אני יכול לדמיין את אותה אחראית במוזיאון משתלבת עם נגן הכינור.
סתם רעיון.
תודה. זה נכון. עלית עלי. האוטובוס הרבה פעמים מהווה השראה לסיפורים שלי. ועכשיו ההשראה נדחתה למועד בלתי ידוע.
אין לי עניין לכתוב ספר אבל אני מנסה לספר על האנשים השקופים.
תוכל לקרוא את הסיפורים באתר שלי או לחכות שאעלה אותם לכאן